"קשר לאחד" הוא קובץ רשימות על אנשים, בתים ומוסדות ציבוריים בירושלים. בקובץ חיים באר מסייר מנטלית והיסטורית ברחובות ירושלים, חווה את עברו כילד ונזכר בדמויות ובאירועים המרכזיים שמכוננים את ההיסטוריה של העיר ודרכה את ההיסטוריה של הישוב היהודי בארץ ישראל ושל הציונות.
חיים באר הוא אוצר ידע בלום ובלתי נדלה. היכולת שלו להביא מידע מתחומי התרבות וההיסטוריה השונים היא פנומנלית. היכרותו עם דמויות עד כמה שוליות שהיו בהיסטוריה של העיר ועם העיר עצמה מפעימה. לאורך כל פרקי הספר לא יכלתי להימנע מקינאה בקנון הידע המהלך הזה. הוא חיי את ההיסטוריה של העיר, הוא חיי את ההיסטוריה של א"י ישראל ושל הציונות. וזו גם נקודת החולשה של הספר: הוא עמוס באירועים, דמויות ובתים שהחוט היחידי המקשר בינהם הוא ירושלים.
למרות היכולת של באר לכתוב בתשוקה עזה על העיר, על הציונות, על מבניה השונים, על הדמויות השונות שחיו בה במשך ההיסטוריה, לי כקוראת היה קושי להכיל את כל הידע הזה. אני חושבת שגם חלק מהבעיה שלי עם הספר נובעת מהעובדה שהקשבתי לחלקים ממנו דרך אייקסט והקריינית די קירטעה במיוחד בקריאת מובאות שחביבות כל כך על באר, בקטעים שהם בעברית לא מודרנית, בקטעים שהם אידיש ובקיצור בכל מה שלא היה מוכר לה היא קירטעה והקריינה כמו ילד בכיתה א' שלומד לקרוא בפעם הראשונה. היא הצליחה פשוט להרוג אפילו את הרשימה המלבבת שעוסקת בדר' ד'ארבאלה ההזוי.
מכלל הרשימות בספר עולה תחושת החמצה קשה וגעגועים לירושלים שהיתה. ירושלים שבאר מתאר בהווה עוברת תהליך התחרדות מהיר שמשמיד כל זכר להיסטוריה המפוארת של העיר שמשכה אליה דמויות שונות ומגוונות לאורך עשרות שנים.
ביחוד נעשה ניסיון השתלטות, מחיקה ואיון של כל זכר להיסטוריה חילונית, ציונית ולעובדה שלעיר ישנם סמנים בינלאומיים בשל השליטה של הבריטים והעותומנים בה.
בין הדמויות האקסצנטריות שבאר מזכיר בספרו, דר' יצחק גריגורי בי ד'ארבאלה שניהל את בית החולים של רוטשילד וגם הצליח פעם אחר פעם לשרוד ולקום מן האפר כמו עוף החול המיתי. דמות אחרת היא של ד'ר משה ואלך שהקים את בית החולים שערי צדק וניהל בו משטר חרדי קנאי קפדני. דמותו של משה וילהלם שפירא מוכר עתיקות וזייפן שהצליח להוליך שולל מוזאונים בבירות אירופה ולמכור להם חרסים וצלמיות מזוייפים. דמותו של פאטר יוזף שטיין, שהתנצר ואחרי שנים שחיי ככומר, חזר ליהדותו בלי הסבר זהו אחד הסיפורים מדהימים בקובץ.
בין הפרקים המעניינים ביותר בספר, אפשר למנות את השער השני שעוסק בישוב הישן, את השער החמישי עוסק בהתחרדות העיר ומחיקת הסממנים הציוניים שבה, פרק שלדעתי האישית מטריד ביותר. את השער השישי שעוסק בספריה הלאומית. שער שהוא חובה לכל בבליופיל ואוהב ספר. הרחיב את ליבי והחזיר את התקווה שלי במין האנושי. בשער השישי הוא גם מספר את סיפור השבת חלק מהעיזבון של אלזה לסקר שילר מהשוויצרים.
כשאני חושבת על זה בדיעבד, לא כדאי להקשיב לספר דרך אייקסט. כדאי לקרוא את הספר באופן אקלקטי ולא כרצף רעיוני אחד. הוא מאגד רשימות שנכתבו לאורך שנים והאופי העצמאי של השערים השונים מאפשר לקורא להתעמק בכל פעם בחלק אחר מה שיוביל לקריאה מועילה ופוריה יותר. חיים באר כותב מוכשר, העברית שלו מענגת והוא מתבל אותה באידיש קייט. הרצף המסאי נשבר באנקדוטות ספרותיות שונות ומגוונות רובן מלבבות. גם אין לי ספק שקריין אחר, היה יכול לעשות מטעמים מהספר ולרתק אליו את המאזינים, מה שלא יקרה לצערי, שכן בניגוד לאודיובל של אמזון, שמקליטים את אותו ספר מספר פעמים ובכל פעם קריין אחר מקריא את הספר, באייקסט לא מקליטים ספר יותר מפעם אחת. מה שמצער ביותר כי לפעמים הקריין פשוט לא מתאים לספר.