ערב אחד, בין ביצה לצחצוח, נעה לפתע חטפה מצברוח, העיניים נהיו רטובות־עצובות, והציקו לה גם כל מיני מחשבות, הפה התעקם, אדמו הלחיים, הפרצוף התכרכם, רעדו הכתפיים, והנה פתאום - מה? דמעה.
איך מרגיעים ילדה שבוכה, שברחה לה לתוך מערה של שמיכה? מספרים לה סיפור על דגיגה מלוחה, ועל אבא עצוב, ועל... מה זה חשוב?! העיקר: הסוף טוב. ובכלל לא רטוב.