"שמעתי את אימא מתחננת אליו שיפסיק, אבל זה רק עודד אותו להמשיך עוד ועוד. אחר-כך התחילו מכות מסוג אחר. שמעתי צליל עמוק ונמוך יותר. כמו פטיש שמנחיתים בעוצמה כדי לרכך שניצלים. רציתי בכל כוחי לעזור לאימא, אבל פחדתי כל-כך."
מיקה, תלמידת כיתה י"א, מתנדבת בעמותת "הקו החם" במסגרת פרויקט המחויבות האישית. העמותה נותנת מענה לאלפי נערים ונערות בשנה ומסייעת להם להתמודד עם מגוון קשיים. שחר לומד בשכבה של מיקה אבל מעולם לא דיבר איתה. הוא איבד את אביו במלחמת לבנון השנייה וחי עם אימו ובן זוגה האלים בדירה קטנה בעיר. דרך שיחה גורלית אחת בעמותת "הקו החם" משתלבים חייהם של מיקה ושחר, שאינם יודעים זה את זהותה של זו. האם יצליחו השניים להעמיק את הקשר ביניהם, והאם הקרובים אליהם יצליחו להיחלץ מהמצב הקשה אליו נקלעו?
סיפור בארבעה קולות על אהבת נעורים, חוסר ביטחון עצמי, התמודדות עם נטייה מינית ועם אלימות במשפחה.
לידור דוידוב, יליד 1996 , גדל באור עקיבא. לומד עיצוב גרפי ובעל תואר ראשון בתקשורת ומדע המדינה מאוניברסיטת תל אביב. כיום, מנהל רשתות חברתיות ובעל הבלוג lidorbooks שכולל סקירות, ביקורות ועדכונים על ספרים בארץ ובעולם. הקו החם לאהבה הוא ספרו הראשון.
אני התחיל בזה שהספר היה נהדר, הוא נגע בשאלות שלרוב ספרים מתעלמים מהם וגם כלל סיפור "פשוט" וראלי, לא היום צירופי מקרים מופלאים או דברים שקראו ב"נס" בנוסף החווית קריאה האישית שלי הייתה אחת המוצלחות מכיוון שקראת עם "תגובת הסופר" בכל צעד וצעד העלילה עצמה יחודית והדמויות בעולות רגשות שניתן להתחבר אליהן (אני מאמינה שלכל קורא יש מקום להתחבר לאחת הדמויות) המגע בשלל נושאים הביא לדעות (של שני הצדדים) על נושאים שבדרך כלל נשמרים "בשקט" דבר שגרם לסיפור להיות יותר מושך למי ששאל את השאלות הללו ולא רוצה (מפחד) לשמוע את התשובה של הצד השני
הספר הזה יפהייפה ואני ממליצה אותו לכולם.ן. שחר ומיקה הפכו לחלק מהדמויות האהובות עליי ביותר, הספר כתוב בצורה זורמת ויפה שתורמת לחיבור ולהרגשת הקשר עם הסיפור-שטוב בפני עצמו... לסיכום ספר מדהים,עם סופר מדהים-שאני מקווה שיוציא עוד ספרים בהמשך🖤
קצר, חמוד, נוגע בנושאים חשובים שלפי דעתי לא מספיק מדברים עליהם. אני חושבת שכל אחד צריך לקרוא את הספר המדהים הזה. קודם כל הכתיבה של לידור מהפנטת, הכתיבה שלו גרמה לי להישאב אל תוך הספר ופשוט להמשיך ולהמשיך לקרוא את הספר. לא יכולתי לעצור לשניה. היו רגעתי שפשוט הייתי בשוק, רגעים ששמחתי, שרק רציתי שערן הזה יעוף מהבית כבר. הספר הזה עורר בי כלכך הרבה רגשות וזה פשוט ספר מדהים. עם זה שהוא קצר הוא נוגע בכל הפרטים והנושאים החשובים ואני יכולה להגיד לכם שלידור הודיע על ספר שני שלו על מייקי, אני בטוח אקרא אותו. ואתם? :)
לא היססתי לקנות את הספר כשיצא כדי לתמוך בלידור, למרות שאני פחות מתחברת לספרות נוער ועוד בעברית, לא קראתי הרבה שנים. אבל החלטתי לקרא בכל זאת, והסיפור שבה אותי תוך זמן קצר. למרות ריבוי הדמויות הספר הצליח לגרום לי להתקרב לכל אחת מהן, לכאוב בכאבן ולשמוח בשמחתן. היומן של תמר היה מהמם בעיני. באמת סיפור מרגש ומדויק. עשית את זה שלך והכי אמיתי שיש.
אוקיי אז התחלתי את הספר בסביבות 11:00 בבוקר בשבת בלי הרבה ציפיות ואמת? שזה אחד הספרים האהובים עליי מעכשיו מעבר לעלילה, לדמויות, ולסיפור המקסים הספר הזה גרם לי לחשוב על החיים שלי אחריי שהזדהיתי עם כל דמות בדרך אחרת והבנתי שלשתף דברים זה יכול להיות לפעמים נחמד
אתחיל בזה שכן אהבתי את הספר בכללי ואני מאוד אוהבת את הסופר עוד מהימים שהוא היה ממש פעיל באינסטגרם. נקודת האור שלי בספר הייתה מייקי, שאני מאושרת מזה שיהיה לו ספר משלו. למרות שחלק מהדמויות עיצבנו אותי (אהמ אהמ מיקה) בכך שלפעמים התגובות שלהן היו מאוד ילדותיות ועקשניות, אני מאמינה שהספר הזה בעיקר מתאים לנוער צעיר ואני של לפני שנתיים שלוש הייתה הופכת אותו לספרים הכי אהובים עליה. גם בכללי מצאתי את עצמי מבקרת את תמר, שנכון אסור לבקר את הקורבן, אבל היה לי עצוב על חוסר החינוך שלה בשחר וברגע שהוא לא תיפקד היא ישר הוציאה עליו את התסכול שלה, צבוע. למרות שהיו כמה פעמים שהתעצבנתי, עדיין צחקקתי מקטעים, מתתי לדעת מה יקרה בעלילה, איך מיקה ושחר יגיבו כשייפגשו, איך תמר יכולה לצאת מהסיטואציה ובכללי להכיר את מייקי האח של מיקה שמדברים עליו כבר מההתחלה. ובכללי ממש אהבתי את הסוף, אני חושבת שהוא סיכם את כל הספר בצורה כיפית וגם ריאליסטית.
את הקו החם לאהבה קראתי דיגיטלית רק בזכות נדיבות רבה של עברית ולידור לחלק אותו בחינם בעקבות המלחמה, אז חשבתי שעליי לפחות להחזיר את הטובה ולהביע את דעתי. האמת, בהתחלה הסיפור היה נראה לי פשוט מדי - כזה שלא ממש מספיק לספר. הרגיש לי שמיקה ושחר מדברים קצת מצועצע, לא ממש כמו שנוער מדבר, ושהדרך שתיארו אותם הייתה ילדותית. התחושה הזאת חלפה ככל שהספר התקדם וממש אהבתי את האינטראקציות ביניהם, רציתי לחבק את שחר, למרות שמדי פעם התחשק לי להעיף לו כאפה😂 נוסף לצד של מייקי שהיה פשוט מעולה ולדעתי האהוב עליי ביותר בספר. גם הורגש שאלה התחושות הכי אותנטיות מבין כל הדמויות. הכתיבה הייתה קולחת ומוצלחת, קראתי אותו בישיבה אחת מבלי להרגיש, ומדובר בספר התבגרות על פי ההגדרה, כמו ספרי התבגרות נועדו להיות והוא עשה את זה מצוין. מומלץ יותר לבני נוער כי כשעוברים את הגיל לצערי ספרי התבגרות מאבדים את הקסם. בסהכ נהניתי מהספר והוא לחלוטין שווה קריאה.
רציתי כל כך לאהוב את הספר הזה, אבל זה לא קרה. זה התחיל מהכתיבה- שאני אישית לא התחברתי אליה כלל, והיא צרמה לי נורא. עבר לקרינג׳- היו כמה קטעים כאלה. הייתי מובכת מהם. המשיך לעומס אירועים ״מקריים״ שפשוט לא הרגישו מקריים, והרגישו מתוכננים בכל משפט שלהם. מה שפגע בזרימה. והסתיים בבעיות שנפתרו במהירות ובקלות מידי.
מה שכן- אני כן חושבת שזה ספר מהמם לנערים ונערות עד גיל 18 כזה. הספר מדבר על המון נושאים ובעיות שקורות בגילאים האלה: היריון מוקדם, אונס גברים, בריונות, בגידה, אלימות במשפחה, יציאה מהארון. זה נושאים שילדים בגיל זה לאו דווקא יפנו למבוגר אחרי, וכמו בספר, יהיו אבודים. ואני חושבת שעצם העובדה שהספר מעלה את אותן בעיות, יכול להאיר לילדים את העיניים במקרה והם נתקלים באחת כזאת. ככה שזה ספר מחנך, זה חד משמעית.
החלקים הכי טובים בספר לטעמי זו ההתכתבות וחלקי היומן- זה היה נחמד לקבל את העלילה מזוויות ודרכים שונות מהנורמה.
מיקה לואו קי עצבנה אותי אבל איזה בן זונה יוצר זוג הומואים וכותב עליהם רק שלושה פרקים יא בן שרמוטהההה ...טים תומר אול דה וואי (ערן יכול ללכת לעזאזל ואף אחד לא יחפש אותו גם לא ילדי תרומות)