יום אחד, בחצר בית הוריו, יונתן שגיב מאבד את קולו. בבת אחת הוא נכלא בבועה של שתיקה שממנה הוא משגר אותות סמויים אל מציאות שהפכה לפתע רחוקה מאוד. בעזרתה של רופאה יוצאת דופן הוא יוצא להתחקות אחר עקבות קולו, המתגלה כקופסה שחורה של מחיקות, צלקות והשתקות. לדממה, מתברר, הורים רבים: מסע חניכה לגבריות שלעולם אינה אפשרית, חיים חצויים בין בריטניה לישראל, מוות במשפחה שהגיע בחטף ועודנו מטיל את צילו ממרחק השנים. בהדרגה מגלה המספר את הדרכים שבהן גזר על עצמו שתיקה ומנסה להשיב את קולו מבעד להיסטוריה המכאיבה של היאלמו.
יש אנשים שמדברים ככה היא יצירה שמביאה את כישרונו של יונתן שגיב ליבשת חדשה וממזגת עוצמה סיפורית מהפנטת עם אינטימיות חודרת לב.
זהו ספר הפרוזה הרביעי של יונתן שגיב, מחבר סדרת הבלש בכיכובו של עודד חפר (׳אין סודות בחברה׳, ׳דברים שהשתיקה יפה להם׳ ו׳הצעקה האחרונה׳), שזכתה לשבחי הקוראים והמבקרים. ספרי הסדרה תורגמו לצרפתית ולגרמנית ונרכשו לעיבוד טלוויזיוני.
קראתי בהתרגשות ובגרון חנוק, במחשבה על כל הדברים שרוצים להגיד, שחורכים אץ גרוננו, אך בסוף נמנעים לומר, והדברים נשארים בתוכנו ומתבטאים בסימפטומים גופניים. ספר חכם ומעורר מחשבות
ממואר אישי של הסופר יונתן שגיב. ספר קצר על המסע שהסופר עובר כשהוא מאבד את קולו בגיל 40 והדרך שעבר בטיפול. הספר הולך אחורה בזמן וחוזר לזמן הנוכחי כדי להבין איך הקול לא רק במובן הפיזי שלו אלא גם במובן המטאפורי שלו הוא תגובה לרגשות. הסופר כתב " אולי הקול הוא זה שמרד בצייתנות שלי" ודינה יזרעאלי בבלוג שלה על הספר כותבת:"השפה מתפקדת כהסוואה של האמת והקול - גשר שקורס שוב ושוב ביניהן - נשבר ונאלם"
הספר הזה, כמו קולו של המחבר/הגיבור לוחש. בשקט ובאינטימיות שגיב מניח נקודות מבט על החיים שלנו ככלל ושלו בפרט, ובאומץ מתמודד עם קולו שמאכזב אותו בהווה ועם החברה והמשפחה שאכזבו אותו בעבר. הנובלה הזו כתובה בשפה יפיפיה, מציאותית עד כאב, ויודעת ללחוץ על הנקודות שכל אדם יכול להתחבר אליהם ממקומו שלו. הקול של הגיבור כמשל לפגמים האישיים של כל אחד מאיתנו. התמודדותו כמשל להתמודדותינו עם החברה.
שמונים ושלושה עמודים שנקראים בנשימה אחת. מדהים כמה כוח יכול לצאת מכל כך מעט מילים. נובלה קצרצרה כך שבאמת לא יכול להיות תירוץ לא לקרוא אותה.
יונתן שגיב מתאר בעדינות מופלאה את הטיפול והמסע שעבר בעקבות אובדן קולו. הוא נזכר באובדנים האישיים והמשפחתיים. בקול המטפורי שהושתק על ידו על ידי משפחתו ועל ידי חברת בני גילו. אפשר לראות בספר הזה גם סיפור התבגרות אישי ואפילו משפחתי.