בשנות השישים, על הכרמל, לכולם נדמה שארֹון אייכנבלט הצעיר הוא מקרה אבוד. ארון, הבן של המורה יוסף ושל ריבה, הגננת הפרטיזנית, רחוק מלהיות תלמיד למופת. ארון החולמני והציניקן גם אינו הנער המרשים או הבולט ביותר בחבורה. התפקיד הזה שמור לחברו הטוב בז. על רקע משפט אייכמן ומות אביו של ארון, בשקט שבין מבצע קדש לששת הימים, הנערים עסוקים בפינות עישון, במסיבות תקליטים, בהתעוררות מינית ובהתאהבויות, כמחכים שחייהם האמיתיים יתחילו. דווקא אז איום הסילוק מהגימנסיה היוקרתית והנוקשה שבה הם לומדים מרחף מעל ראשם. ולכן, ימים ספורים לפני טקס יום הזיכרון, הנערים נוקטים צעד נואש שעומד לשנות את חייהם כליל. סימני שיניים הוא רומן חניכה ישראלי ההולך בגדולות ומהווה דיוקן של דור ושל תקופה. ארון המתבגר מישיר מבט אל עבר האמיתות שלאורן חּונך ומאמין שמוכרחים להיות חיים אחרים. החיכוך הקבוע בין חלומותיו לבין המציאות הקשוחה ורווית הכאבים מציג בפנינו תמונת עולם עזה ודמות בלתי נשכחת.
״סימני שיניים״ הינו ספר התבגרות הממוקם בשנות הישים בכרמל. ארון, גיבור הספר, הוא ילד בן 13 ואנו עוקבים אחר מעלליו בשנות התבגרותו. עיקר העלילה מתמקדת בארון ובחבריו, הכנופיונים כפי שהם נקראים ומתוארים לנו כל השטויות שהם עושים יחד.
זהו הספר השני שאני קורא כחלק מפרויקט פרס ספיר שלי. לא הייתי קורא אותו אילולא פרס ספיר וזה אומר שאני חייב להם תודה ענקית, כי זה ללא ספק אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי. נכון, אין כאן שום עלילה גרנדיוזית שלא ניתן למצוא בצורה דומה בספרים אחרים, אך הכתיבה של מרמרי היא זו שעושה את ההבדל.
הספר דחוס וקשה לקריאה, אבל הכתיבה מתגמלת בכל פסקה מחדש. מרמרי מצליח לבנות עולם בלי להקל על הקוראים ודווקא משום כך העולם שלו מוצלח כל כך. הוא מלא בסלנג של ארון וחבריו, הוא לא מסביר דברים עד שחיקה, הוא עובר וקופץ בין זמנים ואירועים, אבל הוא מרגיש אמיתי כל כך שקל לצלול ולשכוח שאתה קורא ספר.
זהו ספר על כוחה של החברות בעיקר, על תלות הגורל שאנו חולקים עם חבורת אנשים שבמקרה היו שם בילדותינו. זהו סיפור על התבגרות, על סיבה ותוצאה, וגם על מוות ומשמעות. הלוואי והייתי יכול לכתוב לכם בצורה יפה כמו מרמרי כמה כדאי לקרוא את הספר. אבל לצערי אני לא יכול. אז נשארנו רק עם המילים שלי וההמלצה הרותחת לקרוא את הספר, לצלול חזרה לחבורה בילדותינו ולהזיל דמעה.
אני בספק אם אחד משלושת המועמדים לפרס ספיר שטרם קראתי יצליח להתעלות על הספר הזה. אך בזכות איכויותיו הספרותיות, אין לי בושה להכריז כבר עכשיו שמבחינתי זה הספר שצריך לזכות. אצלי הוא כבר זכה.