ביוטופ

by Orly Castel-Bloom, אורלי קסטל-בלום (Author's Hebrew Name)

מר ז'וזף שימל – פרנקופיל, לוּזר שפוטר מעבודתו כמורה מן החוץ בחוג הכושל לתרבות צרפת באוניברסיטה – הולך ומסתגר בהישג הנדל"ני שלו, דירה במרכז ההמולה התל־אביבית בלב פקק תנועה נצחי, שבה הוא מוגן היטב בין חפציו ושכיות־החמדה שלו, תוך השתקה של החוּץ וחסימת מראותיו וזיהום האוויר שבו.

הוא חי חיים שבהם "המשימה היחידה שהוא מטיל על עצמו כאדם היא לגור, עם כל תחזוקת הבית ותכולת הבית הכוללת גם אותו"; לדידו הבית הוא־הוא מהות הקיום, "מה שיש לך בחיים הוא מה שיש לך בבית ומה שיש לך בחנייה של הבית".

'ביוטופ' מזמן לנו אנטומיה מבריקה של האבסורדים של 'הזהות הנדל"נית', תופעה ישראלית מובהקת, הנצבעת כאן בגוני הפואטיקה הקסטל־בלומית. ז'וזף שימל, היוצא מדירתו רק לסידורים הכרחיים ולטיולים שמכתיבים לו צרכיו של הכלב דמוי התחש שאימץ, אינו מתרחק מן הסביבה הסמוכה של לונדון מיניסטור, אך סביבה זו מספקת לתצפיותיו הפדנטיות אינספור הומלֶסים ססגוניים, תשליל הזהות הנדל"נית, אשר עושר המאפיינים הייחודיים של כל אחד מהם הוא מתענוגות הספר.

כל המשועבדים הללו לנכסיהם (או להיעדר־נכסיהם), יחד עם הדיירים של שני מִגדלי העשירים המככבים בספר, מאפשרים לקסטל־בלום לקטלג שורת קלישאות של "הביוטופ" התל־אביבי. את הריאליזם המוקפד כביכול של תיאורן מלווה קריצה של סוריאליזם עליז ומפתיע.

עלילת הספר מואצת כששימל מתחיל לצאת מן הבית כדי לבַיֵת בישראל עולים מצרפת, ובעיקר כשמתאחדות הזהות הפרנקופילית שלו עם זהותו כבעל בית: הוא יורש בית בנורמנדי. עד מהרה פולשת לחייו ומתנחלת בהם דרמה יוצאת־דופן של נְכָלים, בעלת אקלים פוליטי, ההולכת ומפקיעה ממנו את נכסיו ומותירה אותו כמי שכבר אינו מסוגל להתחבר לעצמו.

בסופו של דבר הופך האנטי־גיבור חדל־האישים של 'ביוטופ' לדמות מעוררת אהדה, שתהפוכותיה נוגעות ללבנו, וגם בזכותו מצטרף הרומאן לשורה הראשונה של ספריה הבלתי־נשכחים של קסטל־בלום.

Genres: Fiction

233 pages, Paperback

First published October 1, 2022

About the author

Orly Castel-Bloom (Hebrew: אורלי קסטל-בלום‎) is an Israeli author.

Orly Castel-Bloom was born in north Tel Aviv in 1960, to a family of Egyptian Jews. Until the age of three, she had French nannies and spoke only French. She studied film at the Beit Zvi School for the Performing Arts in Ramat Gan.

Castel-Bloom lives in Tel Aviv and has two children.

Castel-Bloom's first collection of short stories, Not Far from the Center of Town, was published in 1987 by Am Oved. She is the author of 11 books, including collections of short fiction and novels. Her 1992 novel Dolly City, has been included in the UNESCO Collection of Representative Works, and in 1999 she was named one of the fifty most influential women in Israel. Dolly City has been performed as a play in Tel Aviv.

In Free Radicals, Castel-Bloom stopped writing in the first-person. In Human Parts (2002) she was the first Israeli novelist to address the subject of Palestinian suicide bombings. Her anthology of short stories You Don't Argue with Rice, was published in 2003. Castel-Bloom has won the Prime Minister's award twice, the Tel Aviv award for fiction and was nominated for the Sapir Prize for Literature.

Israeli literary critic Gershon Shaked called her a postmodern writer who "communicates the despair of a generation which no longer even dreams the dreams of Zionist history."

Reviews

[yoav · Rating 4 out of 5]

מצד אחד הכתיבה מבריקה, חדות התיאור, ההומור, הסצינות נהדרות
מצד שני, לא הבנתי מה המסר, למה כל זה מתחבר? למה חשוב דווקא סיפורו של האיש הזה? מה רצתה הסופרת להגיד?
אז מתלבט, כי כן נהנתי מהקריאה (עד שהגיבור עצבן אותי ממש) אבל יצאתי מבולבל.
3.5 כוכבים מעוגלים למעלה.

[Sharon de Koning Kessel · Rating 1 out of 5]

ספר משעמם וחסר פואנטה. הררי תיאורים של תכני דירות ודמויות פלקטיות, רזות ומעוררות מיאוס.
כתיבתה של קסטל-בלום הייתה תמיד תמציתית אך כחץ מורעל פגעה במטרה וידעה להמית! כעת פג תוקפם של חיציה והקורא מוצא את עצמו גוסס משעמום ורק מייחל שישימו קץ לייסוריו. קשה לי להאמין שמי שנתן ארבעה כוכבים באמת קרא את כל הספר ולא דילג על אי אילו פרקים מיותרים. כנראה החבר׳ה מההוצאה באמת מיואשים, הנה, שוב נפלתי בפח. כדאי מאוד לוותר!

[Or Lowi · Rating 3 out of 5]

כמו בשנה שעברה, גם השנה אני מתכנן לקרוא את כל הספרים המועמדים ברשימה הקצרה בפרס ספיר לפני ההכרזה, על מנת להחליט על הזוכה שלי. שנה שעברה הספר האהוב עליי אמנם לא זכה, אך כן ניחשתי נכון את זהות המנצח. נראה אם גם השנה כך יהיה.

וכעת לביקורת: הספר ביוטופ מספר על זוז׳ף שימל. שימל נולד בצרפת ועלה עם אימו בצעירותו ארצה. למרות כל שנותיו בישראל ניתן להבין כי הוא עדיין מאוד אוהב את צרפת וכי הוא עדיין לא התאקלם לחלוטין למנטליות בארץ. שימל היה מרצה בחוג ללימודי צרפת באוניברסיטת תל אביב עד שפוטר. כעת, על שנותר לו היא הדירה שבבעלותו ברחוב שאול המלך, הכלב שלו, הסיגריות והמון פיצ׳פקס. כל ששימל רוצה הוא לשרוד תוך כדי שהוא חי חיים שקטים ונעימים. המצב הכלכלי מאלץ אותו לחפש עבודות והוא מוצא אחת בתור איש הקשר של עולים חדשים מצרפת. בשלב זה הוא פוגש מספר אנשים מפוקפקים ומשם החיים שלו הולכים ומסתבכים.

ביוטופ הוא מונח מתחום הביולוגיה (בארץ). זוהי עבודת המחקר המסכמת של הבגרות בביולוגיה. הביוטופ יהיה לרוב על בעעיל חיים או צמחים. קסטל-בלום עושה ביוטופ על אנשים. הספר מיטיב לתאר את החיים העירוניים והנדלניסטיים. הוא צוחק עליהם. מראה אותם בעליבותם. אנחנו חוקרים את האופרטוניסטים, את ההומלסים, את האנשים שעובדים קשה, ואת אלה שרק מנסים לחיות בשקט ובשלווה. בעיר, כולם אחד בתוך השני, מקיימים יחסי תלות גם אם לכאורה הם בלתי נראים לעין.

בסך הכל נהנתי מאוד מהספר. הוא קריא מאוד, מעלה סוגיות חברתיות שלא תמיד נוגעים בהם, והוא גם מאוד משעשע. החלק היחידי שפחות אהבתי היה הסוף. הוא לא הרגיש לי תואם את התרחשות האירועים. מבלי לעשות ספוילרים רק אגיד שהרגיש לי שהסופרת כפתה את הסוף על העלילה ולאוו דווקא העלילה הביאה אותנו לסיום הזה בצורה אורגנית.

[Rachely Ein · Rating 5 out of 5]

ג׳וזף , הדמות הראשית בסיפור - עושה בחירות שגויות בכל רגע ורגע- כקורא יש צורך לצעוק לו- לאאאא אל תעשה את זה זו טעות - שום דבר טוב לא יצא לך מזה. והוא ממשיך וממשיך … הסופרת אורלי קסטל בלום בכתיבה מלאת פרטים מביאה את תל אביב העכשווית ואת נורמנדי הקסומה - ומערבלת בפנים את ג׳וזף שרק רוצה לחיות בשקט מעבר לזכוכיות הצ׳ינצ׳ילה. מומלץ מאוד .

[Red · Rating 4 out of 5]

סנאפשוט של מקום וזמן - ת"א 2019

[Yelena Antipova · Rating 2 out of 5]

הוא כתוב טוב ויש בו כמה רגעים מצחיקים, אבל באיזשהו שלב הוא נהיה בלתי נסבל לקריאה. אני מבינה שזו הנקודה של הספר, אבל הוא בהחלט לא בשבילי.

[Chiara Yaar · Rating 3 out of 5]

הפוסטמודרניזם לא עוזר כאן ואפילו מה שפוגע

[Noa Melamed · Rating 4 out of 5]

אהבתי

[Joav Ben-Moshe]

ספר מצויין, נהניתי מאוד.

[Paulina Tuchschneider · Rating 3 out of 5]

3.5

[Kobi Mazor · Rating 3 out of 5]

לא ברור מה המסר של הספר, מה הפואנטה של הסיפור. תיאור מעמיק של כל מיני דמויות הזויות ברמה שמרגיש שישבו על ספסל בת"א במשך חודש ופשוט אספו מספיק תיאורי הומלסים כדי למלא ספר, רק שלא ברורה ההחלטה להכניס אותן לספר. גם הדמות הראשית על כל החלטותיה מעצבנת מאוד ומרגישה לא אמינה ומשרתת בעיקר את האג'נדה שהסופרת רצתה להעביר (מתנחלים הם נוכלים, גנבים ומרושעים, נפגעי פעולות איבה עושים שימוש ציני במעמד שלהם כדי לנצל אנשים תמימים).
נתתי 3 כוכבים מכיוון שלמרות הכל הספר עדיין היה מהנה לקריאה, בעיקר החלקים המוגזמים שבו כמו הפירוט על תהליך הנקיון שעברה הדירה, הזכיר לי את המספר ממועדון קרב והאובססיה שלו לאיקאה.

[Shira · Rating 4 out of 5]

לפני כשנה הלכתי למפגש עם אורלי קסטל בלום ואתגר קרת לרגל 30 שנה ליציאת ספריהם "דולי סיטי" ו"צינורות". במפגש אורלי סיפרה שהיא למדה ב"גימנסיה הרצליה" בתל אביב במגמת ביולוגיה אצל המורה המיתולוגי עמי ברנשטיין. היות שגם אני חלקתי איתה את החווייה הזו, שכללה סיורי "ביוטופ" עם עמי ברחובות תל אביב המפוייחים והמלוכלכים למדי של שנות ה 80' הסתקרנתי מאוד לקרוא את הספר הנושא את השם המבטיח "ביוטופ". יתרה מזאת, על העטיפה מופיע הבית הצר של האמן האוסטרי ארויין וורם, אשר מוצג כעת במוזיאון תל אביב, אבל בחצר הפנימית ולא תקוע על חומה. המוצג הזה עורר בי רגשות רבים ואף יצרתי שני קולאז'ים משלי בהשראתו, צירוף המקרים הזה של שני חיבורים אישיים שלי לספר עוררו את סקרנותי וגרמו לי לקדם אותו ברשימת הקריאה שלי.

ועכשיו לספר, קסטל בלום כותבת ביוטופ על מרכז תל אביב הישן והיצורים המאכלסים אותו באותו שיוויון נפש של תלמיד לביולוגיה. במרכז המחקר יצור שמותאם לחלוטין לסביבתו, מרצה לשעבר בחוג לתולדות צרפת, שחי מחסכונותיו ונוהג לצפות בסביבה מחלון המטבח שלו תוך כדי עישון סיגריות גולואז בלונד. למרצה במיל כלב קטן, אוספים גדולים, ושלל אבחנות מדוייקות על הסביבה הפיזית והחיים בה. הוא מכיר באופן אישי את כל ההומלסים והנרקומנים הנוהגים להתגודד בצומת מול חלונו ויש לו עניין רב בתחזוקת בריכת הנוי של מגדל המגורים החדש והיוקרתי שנבנה מול ביתו.

עקב חוסר במשאבים גיבורנו המשמים למדי מוצא עבודה כיועץ קליטה לעולים חדשים מצרפת, אילוץ מצער המפגיש אותו עם טורף עירוני מסוכן, נוכל הנדל"ן המצוי, והסייד קיק שלו, עורכת הדין חסרת המעצורים, מהמפגש הזה באופן צפוי למדי ידידנו ייצא בשן ועין. אך כפי שלא אהבנו אותו בהתחלה אנחנו לא מצטערים עליו במיוחד בסוף. קוראים וקוראות רבים מצאו את הספר משעמם, בעיניי הוא ציני, גדוש בהומור שחור, אבחנות חדות ותיאורים תל אביביים שיידברו אולי יותר לתל אביבים ותל אביביות בהווה ובעבר (כמוני למשל, הגולה בגבעתיים, זה שנים רבות) לכן אולי השתעממתי פחות והתחברתי יותר לסוג המסויים הזה של יובש + עוקצנות = מרירות.

לסיכום, מרגיש כמו חמסין בתל אביב כפי שנחווה באטובוס ללא מזגן.

[Itai · Rating 1 out of 5]

הספר הזה בהחלט מצייר תמונה מוחשית של תל אביב ואת חייו הבזויים של הדמות הראשית. בתחילת הספר נהניתי לקרוא על הנרגנות של ג'וזף, אך במרוצת העמודים, ראיתי שאין עלילה כלשהיא או התפתחות שלו, ואיבדתי עניין. עם זאת, סיימתי את הספר. הספר הוא דיוקן פסיכולוגי מעמיק על אדם בודד, מוזר ותמהוני. אם נהניתם לקרוא עליו בעשרת העמודים הראשונים של הספר - תהנו גם מהשאר. אם לא - אין סיבה לקרוא אותו.

אני לא נהניתי מביוטופ, ולא ממליץ עליו.

מה שכן, במהלך הקריאה חשבתי על ספר אחר עם תימה דומה שנהניתי ממנו בהרבה - סרוטונין של מישל וולבק, שעליו אני ממליץ בחום.