What do you think?
Rate this book
Fontanel
Die bizarre Familiengeschichte des Joffe-Clans, erzählt aus der Sicht eines Mannes, dessen Fontanelle auch im Erwachsenenalter noch nicht geschlossen ist und der dadurch mehr wahrnimmt, als ihm manchmal lieb ist.
- GenresFictionIsraelLiterature
459 pages, Hardcover
First published January 1, 2002
14 people are currently reading
245 people want to read
About the author
Meir Shalev
57 books349 followersMeir Shalev (Hebrew: מאיר שלו) was one of Israel’s most celebrated novelists. He received many awards for his work, including the National Jewish Book Award and Israel’s Brenner Prize, both for A Pigeon and a Boy.
A columnist for the Israeli daily Yedioth Ahronoth, Shalev lived in Jerusalem and in northern Israel with his wife and children.
A columnist for the Israeli daily Yedioth Ahronoth, Shalev lived in Jerusalem and in northern Israel with his wife and children.
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 25 of 25 reviews
July 28, 2019
למעט שני ספרים שכתב שלו, שאותם באמת אהבתי, אני לא מצליחה להתחבר לסיגנון הכתיבה ולהתחכמויות שלו.
זהו סיפורה של משפחת יופה, המסופר מעיניו של מיכאל יופה בן ה 55, הנכד של מקימיי חצר יופה.
הסיפור כולו על כל 500 עמודיו, נועד כדי לספר על מותה של אהובת ילדותו של מיכאל, אניה: אישה שהיתה מבוגרת ממנו ב 15 שנים, וכשהיה בן 5 הצילה אותו משריפה.
אניה שהיתה נשואה למנהל בית הספר, לא רק מצילה את מיכאל אלא גם רוקמת איתו מערכת יחסים מיוחדת במהלכה, על אף פער הגילים, מיכאל מתאהב במצילה שלו, ולאורך כל חייו לא ישתחרר מאהבת ילדות זו.
לצערי,
הסיפור מתחיל בהקדמה די ארוכה ונשרכת, אבל לאחר ההקדמה הוא נכנס לתבנית של סיפור משפחתי היררכי החל מדור המייסדים, הסב שהיה הכח המניע והשולט במשפחה, והסבתא, הילדים שלהם , הנכדים והנינים.
כהרגלו, מאיר שלו מתבל את הסיפור באנקדוטות מהעולם הפנטסטי: הגיבור מיכאל, סובל ממרפס פתוח המשמש כמונה גייגר לחוש את העתיד, את ההווה ואת העבר.
הגברים במשפחה סובלים משיכחה בכל הקזת דם, זרע והנשים סובלות מתופעה דומה בהנקה.
הסב, שהיה גבר אדיר מימדים, מצטמק בזקנותו עד שנכנס לאינקובטור שבו גידלו את אחד הנכדים.
ועוד כהנה וכהנה המצאות פנטסטיות שמשרתות את תאוות הסיפור וההמצאה של שלו, אבל לא את הסיפור.
כבכל משפחה גם במשפחת יופה מערכות היחסים בין הדמויות השונות והדינמיקה המשפחתית לא תמיד מתנהלת על מי מנוחות, אבל במשפחת יופה הכל מוקצן יותר והזוי יותר:
אימו של מיכאל חנה, טבעונית אדוקה שממרת את חיי בנה ובעלה קטוע היד, שבוחר להתרועע עם נשים שונות ובעיקר עם "הרוצחת" שמאפשרת לו להנות לא רק ממנעמי הבשר של הפרות אלא גם ממנעמיה שלה. מיכאל תופס אותם עירומים בשדות ולא די בכך האב נפטר כשהיה בין זרועותיה.
אחות אחת סובלת מכך שבעלה נהרג בקרב, אז הנכדים השונים עושים תורנות שינה במיטתה. אחות אחרת ברחה עם גרמני מההיטלר יונגן לאוסטרליה והאחות השלישית כלואה בביתה, לאחר שילדה בן ממזר אותו הסב הפקיע ממנה וגידל כבנו.
הנכד הממזר, גבריאל, הוא הומו שמביא את כל בני חבורתו לגור בכפר בבית סבו, בזמן שהוא מטפל בסבו, שכאמור חיי באינקובטור ששימש לגידולו של גבריאל.
מיכאל עצמו, נשוי לאלונה, ספק אם הוא אוהב אותה, שקוע בזיכרונותיו מאניה הוא מתנהל בתוך בועה כשבנו מומחה מחשבים, נסגר בבית וממתין לאישה שלו שתגיע ובתו מהתוללת בין גברים שונים.
אין דמות אחת נורמלית בכל הסיפור הזה שהופך מפרק לפרק מטורף והזוי יותר, החל מהעובדה שהסב לוקח את מירים, מי שתהיה אישתו על גבו לאורכה של ארץ ישראל, דרך ההסדר שהופך את החתן לעבד נרצע של המשפחה וכל כאמור במערכת יחסיו של מיכאל עם אניה.
אכן, השפה של שלו מאוד יפה ועשירה והכושר הסיפורי שלו בלתי נלאה, אבל לאמר שנהנתי מהספר זו תהיה הגזמה פראית. מערכות היחסים והדינמיקה בין הדמויות השונות טובעים בתיאורים על גבי תיאורים מיותרים שחוזרים על עצמם. החל מההקדמה הארוכה בצורה מופרכת שיכולה להיות ספר בפני עצמה וכלה בפרקים עצמם שאחת לכמה פרקים חוזרים על אירועים שמוכרים כבר לקורא ונטחנו עד דוק.
כנראה שבאמת אישית אני לא אוהבת את הסיגנון הזה של הכתיבה, כי אחרים עפים עליו בלי הכרה, אז מומלץ לקחת את הסקירה שלי בערבון מוגבל ומי שמצא שהוא אוהב את הכתיבה של שלו, יתכן שירגיש אחרת ממני.
זהו סיפורה של משפחת יופה, המסופר מעיניו של מיכאל יופה בן ה 55, הנכד של מקימיי חצר יופה.
הסיפור כולו על כל 500 עמודיו, נועד כדי לספר על מותה של אהובת ילדותו של מיכאל, אניה: אישה שהיתה מבוגרת ממנו ב 15 שנים, וכשהיה בן 5 הצילה אותו משריפה.
אניה שהיתה נשואה למנהל בית הספר, לא רק מצילה את מיכאל אלא גם רוקמת איתו מערכת יחסים מיוחדת במהלכה, על אף פער הגילים, מיכאל מתאהב במצילה שלו, ולאורך כל חייו לא ישתחרר מאהבת ילדות זו.
לצערי,
הסיפור מתחיל בהקדמה די ארוכה ונשרכת, אבל לאחר ההקדמה הוא נכנס לתבנית של סיפור משפחתי היררכי החל מדור המייסדים, הסב שהיה הכח המניע והשולט במשפחה, והסבתא, הילדים שלהם , הנכדים והנינים.
כהרגלו, מאיר שלו מתבל את הסיפור באנקדוטות מהעולם הפנטסטי: הגיבור מיכאל, סובל ממרפס פתוח המשמש כמונה גייגר לחוש את העתיד, את ההווה ואת העבר.
הגברים במשפחה סובלים משיכחה בכל הקזת דם, זרע והנשים סובלות מתופעה דומה בהנקה.
הסב, שהיה גבר אדיר מימדים, מצטמק בזקנותו עד שנכנס לאינקובטור שבו גידלו את אחד הנכדים.
ועוד כהנה וכהנה המצאות פנטסטיות שמשרתות את תאוות הסיפור וההמצאה של שלו, אבל לא את הסיפור.
כבכל משפחה גם במשפחת יופה מערכות היחסים בין הדמויות השונות והדינמיקה המשפחתית לא תמיד מתנהלת על מי מנוחות, אבל במשפחת יופה הכל מוקצן יותר והזוי יותר:
אימו של מיכאל חנה, טבעונית אדוקה שממרת את חיי בנה ובעלה קטוע היד, שבוחר להתרועע עם נשים שונות ובעיקר עם "הרוצחת" שמאפשרת לו להנות לא רק ממנעמי הבשר של הפרות אלא גם ממנעמיה שלה. מיכאל תופס אותם עירומים בשדות ולא די בכך האב נפטר כשהיה בין זרועותיה.
אחות אחת סובלת מכך שבעלה נהרג בקרב, אז הנכדים השונים עושים תורנות שינה במיטתה. אחות אחרת ברחה עם גרמני מההיטלר יונגן לאוסטרליה והאחות השלישית כלואה בביתה, לאחר שילדה בן ממזר אותו הסב הפקיע ממנה וגידל כבנו.
הנכד הממזר, גבריאל, הוא הומו שמביא את כל בני חבורתו לגור בכפר בבית סבו, בזמן שהוא מטפל בסבו, שכאמור חיי באינקובטור ששימש לגידולו של גבריאל.
מיכאל עצמו, נשוי לאלונה, ספק אם הוא אוהב אותה, שקוע בזיכרונותיו מאניה הוא מתנהל בתוך בועה כשבנו מומחה מחשבים, נסגר בבית וממתין לאישה שלו שתגיע ובתו מהתוללת בין גברים שונים.
אין דמות אחת נורמלית בכל הסיפור הזה שהופך מפרק לפרק מטורף והזוי יותר, החל מהעובדה שהסב לוקח את מירים, מי שתהיה אישתו על גבו לאורכה של ארץ ישראל, דרך ההסדר שהופך את החתן לעבד נרצע של המשפחה וכל כאמור במערכת יחסיו של מיכאל עם אניה.
אכן, השפה של שלו מאוד יפה ועשירה והכושר הסיפורי שלו בלתי נלאה, אבל לאמר שנהנתי מהספר זו תהיה הגזמה פראית. מערכות היחסים והדינמיקה בין הדמויות השונות טובעים בתיאורים על גבי תיאורים מיותרים שחוזרים על עצמם. החל מההקדמה הארוכה בצורה מופרכת שיכולה להיות ספר בפני עצמה וכלה בפרקים עצמם שאחת לכמה פרקים חוזרים על אירועים שמוכרים כבר לקורא ונטחנו עד דוק.
כנראה שבאמת אישית אני לא אוהבת את הסיגנון הזה של הכתיבה, כי אחרים עפים עליו בלי הכרה, אז מומלץ לקחת את הסקירה שלי בערבון מוגבל ומי שמצא שהוא אוהב את הכתיבה של שלו, יתכן שירגיש אחרת ממני.
May 13, 2023
זהו הרומן האחרון מהרומנים הקלאסיים של מאיר שלו אותו התפניתי לקרוא רק לאחר מותו.
למיטב זכרוני ספר זה היה שנוי במחלוקת בקרב אוהבי ספריו של שלו ובכל מקרה אני אהבתי מאד.
כמעט 500 עמודים של קריאה איטית ומענגת.
למיטב זכרוני ספר זה היה שנוי במחלוקת בקרב אוהבי ספריו של שלו ובכל מקרה אני אהבתי מאד.
כמעט 500 עמודים של קריאה איטית ומענגת.
June 5, 2024
Nu Meir Shalevs oeuvre eindig geworden is wil ik precies nog langer in zijn werelden verblijven.
Graag en traag gelezen.
Graag en traag gelezen.
April 23, 2022
Beautifully written engrossing story of a large family with many endearing characters.
September 20, 2019
Не знаю, получал ли автор награды за его работы, но если бы был орден “За лучшую игру слов и искренний сюжет от Анны Биленькой”, он достался бы Меиру. Возьмите любую книгу Шалева, возьмите “Фотнанеллу” и насладитесь семейной сагой, драматическими историями любви на протяжении трёх поколений и историей Изралия.
October 16, 2016
Dit wordt mijn favoriete schrijver hoor, wat weer een prachtig mooi boek. Wat kan die Shalev vertellen; met wijsheid, met humor, kritisch en met zeer originele wendingen en types. En dat alles liefdevol en relativerend. Heerlijk.
November 2, 2024
Ein wunderbares Buch voller Leben, Ruhe, Weisheit und Wärme, vor allem aber Witz! Man liest es langsam, lacht oft und möchte nach dem Ende direkt wieder von vorne anfangen.
November 17, 2017
Michael Joffe wächst im noch jungen Staat Israel auf einem Selbstversorgerhof auf, wie auch sein ungefähr gleichaltriger Cousin Gabriel. Während letzterer als frühgeborenes Kind lange recht zart ist und von allen umsorgt wird, gibt es bei Michael eine andere, bleibende Besonderheit: seine Fontanelle, die Knochenlücke am Kopf, die bei Babys noch offen ist, schließt sich nie ganz. Das bedeutet körperlich nicht viel mehr, als dass sich Berührungen dort unangenehm anfühlen, doch seine Fontanelle verleiht Michael besondere Empfindsamkeit für zwischenmenschliche "Schwingungen" und manchmal sogar regelrecht prophetische Fähigkeiten.
Nur wenige Menschen wissen davon, abgesehen von seinen Eltern und seiner Frau. Und Anja, die Frau des Lehrers, die ihn als Kind aus einem brennenden Kornfeld gerettet hat und zu der er eine besondere Bindung entwickelt, wie sie zu ihm.
Ansonsten ist er ein Kind wie alle anderen, das Familienleben ist geprägt von den Gegensätzen zwischen seinen Eltern - der Vater, ein lebenslustiger Kriegsveteran, hat im Einsatz zwar einen Arm, aber nicht die Libido verloren (seine "Zatzkes", Geliebte, sind ein offenes Geheimnis), die Mutter hingegen ist eine verbissene Gesundheitsapostelin, die Fett, Zucker und Fleisch den Kampf angesagt hat und eigentlich nur glücklich ist, wenn sie draußen arbeiten kann - und den Geschichten des Großvaters, regelrechte Legenden, die sich um seine Ankunft in der heutigen Siedlung ranken und um die Schicksale seiner vier Töchter und die man sich immer und immer und immer wieder erzählt.
Shalev präsentiert auf vielen Seiten eine überbordende, ausschweifende Familiengeschichte, die zur britischen Mandatszeit beginnt und sich über die nächsten gut 50 Jahre erstreckt, jedoch nicht linear verläuft, sondern sich in wilden Windungen durch die Zeitebenen schlängelt. Diese mäandernde Erzählweise macht die Lektüre manchmal anstrengend, ebenso wie die vielen schon fast märchenhaft anmutenden Elemente, was bewirkt, dass die Figuren nicht gänzlich lebendig werden, sondern eher Märchen- oder Legendengestalten bleiben.
Nicht nur die Fontanelle als besondere "Antenne" und Hort der Prophetie ist ein solches Element, sondern etwa auch, dass die Joffes allesamt kompletten Gedächtnisverlust erleiden, wenn sie Blut verlieren oder Kinder stillen. Diese und viele andere Anklänge an den magischen Realismus konnten mich nicht so recht begeistern, genausowenig wie verstörende Episoden wie die sexuelle Initiation eines kleinen Jungen durch eine erwachsene Frau oder die Tante, die ihren Verlobten jung verloren hat und seitdem nur einschlafen kann, wenn sich ein junges männliches Familienmitglied im Bett an sie schmiegt.
Geschichten spielen ebenfalls eine wichtige Rolle in diesem Buch. Diesen Prozess der Legendenbildung, bei dem man sich Anekdoten so oft erzählt, bis sie so etwas wie einen innerfamiliären Kanon bilden, und die Entwicklung eines für Außenstehende völlig unverständlichen Familienslangs, der sich wiederum häufig aus den legendären Episödchen von anno dunnemals speist, hat Shalev schön beobachtet und eingefangen. Gar so viele Wiederholungen von Familiendönekens und bestimmten Erzählmotiven wären allerdings nicht nötig gewesen.
Interessant ist der Einblick in den frisch gegründeten Staat Israel, seine Entstehung und seine Weiterentwicklung. Dem Verständnis dabei sehr dienlich ist das recht umfangreiche Glossar am Ende des Buches. Als Familienroman hat mir das Buch jedoch weniger gut gefallen. Es ist natürlich auch kein Buch, dass sich gut in stressigen Phasen lesen lässt, vielleicht war das (mit) der Fehler.
Nur wenige Menschen wissen davon, abgesehen von seinen Eltern und seiner Frau. Und Anja, die Frau des Lehrers, die ihn als Kind aus einem brennenden Kornfeld gerettet hat und zu der er eine besondere Bindung entwickelt, wie sie zu ihm.
Ansonsten ist er ein Kind wie alle anderen, das Familienleben ist geprägt von den Gegensätzen zwischen seinen Eltern - der Vater, ein lebenslustiger Kriegsveteran, hat im Einsatz zwar einen Arm, aber nicht die Libido verloren (seine "Zatzkes", Geliebte, sind ein offenes Geheimnis), die Mutter hingegen ist eine verbissene Gesundheitsapostelin, die Fett, Zucker und Fleisch den Kampf angesagt hat und eigentlich nur glücklich ist, wenn sie draußen arbeiten kann - und den Geschichten des Großvaters, regelrechte Legenden, die sich um seine Ankunft in der heutigen Siedlung ranken und um die Schicksale seiner vier Töchter und die man sich immer und immer und immer wieder erzählt.
Shalev präsentiert auf vielen Seiten eine überbordende, ausschweifende Familiengeschichte, die zur britischen Mandatszeit beginnt und sich über die nächsten gut 50 Jahre erstreckt, jedoch nicht linear verläuft, sondern sich in wilden Windungen durch die Zeitebenen schlängelt. Diese mäandernde Erzählweise macht die Lektüre manchmal anstrengend, ebenso wie die vielen schon fast märchenhaft anmutenden Elemente, was bewirkt, dass die Figuren nicht gänzlich lebendig werden, sondern eher Märchen- oder Legendengestalten bleiben.
Nicht nur die Fontanelle als besondere "Antenne" und Hort der Prophetie ist ein solches Element, sondern etwa auch, dass die Joffes allesamt kompletten Gedächtnisverlust erleiden, wenn sie Blut verlieren oder Kinder stillen. Diese und viele andere Anklänge an den magischen Realismus konnten mich nicht so recht begeistern, genausowenig wie verstörende Episoden wie die sexuelle Initiation eines kleinen Jungen durch eine erwachsene Frau oder die Tante, die ihren Verlobten jung verloren hat und seitdem nur einschlafen kann, wenn sich ein junges männliches Familienmitglied im Bett an sie schmiegt.
Geschichten spielen ebenfalls eine wichtige Rolle in diesem Buch. Diesen Prozess der Legendenbildung, bei dem man sich Anekdoten so oft erzählt, bis sie so etwas wie einen innerfamiliären Kanon bilden, und die Entwicklung eines für Außenstehende völlig unverständlichen Familienslangs, der sich wiederum häufig aus den legendären Episödchen von anno dunnemals speist, hat Shalev schön beobachtet und eingefangen. Gar so viele Wiederholungen von Familiendönekens und bestimmten Erzählmotiven wären allerdings nicht nötig gewesen.
Interessant ist der Einblick in den frisch gegründeten Staat Israel, seine Entstehung und seine Weiterentwicklung. Dem Verständnis dabei sehr dienlich ist das recht umfangreiche Glossar am Ende des Buches. Als Familienroman hat mir das Buch jedoch weniger gut gefallen. Es ist natürlich auch kein Buch, dass sich gut in stressigen Phasen lesen lässt, vielleicht war das (mit) der Fehler.
June 9, 2008
Shalev’s book was as brilliant as his other books. I always get in love with his great story-telling skills which can get me vacuumed in. I love his sense of humor and most of all I love his sensitivity and his eye for emotional details. His last book – A pigeon and a boy – made me cry frantically at the end. This book just made me flip the last page in disbelief – is it really over ??? I want more !!
I highly recommend all his books. Anyone who can read it in Hebrew is extra lucky, for having a better understanding of all the word games. Truth to be told, one of the appeals in this specific book was the fantastic descriptions of my homeland surroundings (and establishment).
I highly recommend all his books. Anyone who can read it in Hebrew is extra lucky, for having a better understanding of all the word games. Truth to be told, one of the appeals in this specific book was the fantastic descriptions of my homeland surroundings (and establishment).
June 3, 2024
Voor dit boek heb ik veel tijd genomen, deels door drukte en de waan van de dag, maar gaandeweg ook omdat het een boek is dat uitnodigt tot overpeinzen en stukjes herlezen. Kort samengevat is het een levensverhaal, een gefingeerde autobiografie van Michael Joffe, een alter ego van Meir Shalev. De bekende thema’s uit zijn andere romans zijn ook hier weer terug te vinden: de kracht, de vloek en de charme van een familiegeschiedenis, de wordingshistorie van een verdeeld land (maar Shalev neemt geen standpunt in), het belang van de smaak van eten en de manier waarop het bereid wordt, maar bovenal het belang van liefde in al haar verscheidenheid. Ook in dit boek zijn de vrouwen bijna allemaal krachtige persoonlijkheden, leuk of minder leuk. De mannen plooien zich naar wat hun levensverhaal ze dicteert. En zo komen ook zij doorgaans tot hun recht. De roman lijkt op een of andere manier niet helemaal af. Hier en daar lijkt Michael nog niet helemaal zeker van hoe hij sommige zaken wil beschrijven en dan staan er enkele alternatieven opgesomd, bijna altijd even bloemrijk en intrigerend en bijna altijd net zoveel van elkaar verschillend dat daarmee duidelijk wordt dat de werkelijkheid verschillende perspectieven kent.
Ik hoorde onlangs een antwoord op de vraag ‘wie zijn we eigenlijk?’. Dat antwoord luidde ‘we zijn de optelsom van de verhalen die we aan onszelf vertellen’. Deze roman laat zien hoe waar dat is.
Dit boek leest aanvankelijk niet zo eenvoudig. De familie Joffe heeft veel leden en de verteller springt nogal heen en weer in de tijd, zonder aankondiging vooraf. Maar net als een oude foto in een ontwikkelbad ontvouwt zich het verhaal en ga je als lezer snappen hoe het zit.
Onder het verhaal zit nog een bijna magische stroom, die duidelijk maakt hoe een nog open fontanel de toekomst helpt aan te voelen (wat niet hetzelfde is als voorspellen). En ook daar ontvouwt zich een mythologisch verhaal dat duidelijk maakt hoe alles zich van zijn oorsprong verwijdert en ernaar terugkeert. Dan is het mogelijk dat een man zijn jonge bruid op zijn rug neemt en door het halve land loopt, waarbij zij weet waarheen, zonder het bewust te weten en hij de kracht heeft om haar te dragen. Binnen die onderstroom kunnen ook alle vormen van liefde ontluiken en bloeien. Niet levenslang wellicht, maar lang genoeg om een onuitwisbare indruk achter te laten. En een slangenarend, hoog cirkelend in de lucht, heeft alles gezien.
Ik hoorde onlangs een antwoord op de vraag ‘wie zijn we eigenlijk?’. Dat antwoord luidde ‘we zijn de optelsom van de verhalen die we aan onszelf vertellen’. Deze roman laat zien hoe waar dat is.
Dit boek leest aanvankelijk niet zo eenvoudig. De familie Joffe heeft veel leden en de verteller springt nogal heen en weer in de tijd, zonder aankondiging vooraf. Maar net als een oude foto in een ontwikkelbad ontvouwt zich het verhaal en ga je als lezer snappen hoe het zit.
Onder het verhaal zit nog een bijna magische stroom, die duidelijk maakt hoe een nog open fontanel de toekomst helpt aan te voelen (wat niet hetzelfde is als voorspellen). En ook daar ontvouwt zich een mythologisch verhaal dat duidelijk maakt hoe alles zich van zijn oorsprong verwijdert en ernaar terugkeert. Dan is het mogelijk dat een man zijn jonge bruid op zijn rug neemt en door het halve land loopt, waarbij zij weet waarheen, zonder het bewust te weten en hij de kracht heeft om haar te dragen. Binnen die onderstroom kunnen ook alle vormen van liefde ontluiken en bloeien. Niet levenslang wellicht, maar lang genoeg om een onuitwisbare indruk achter te laten. En een slangenarend, hoog cirkelend in de lucht, heeft alles gezien.
May 15, 2025
Meir Shalev toont zich alweer een rasverteller in deze rijke familiekroniek vol tragiek, (taal)humor en warmte. Achterkleinzoon Michaël – met nog steeds open fontanel – beschrijft de geschiedenis van de Joodse familie Joffe en de complexe “relationaliteit” tussen de personages. De onderlinge banden – liefdevol, pijnlijk, soms hatelijk – worden scherp en met mededogen neergezet. Uiteindelijk blijven er een dode, een wees, een homo en een weduwe over. Shalev laat de gebeurtenissen in golven op de lezer afkomen: een detail hier, een suggestie daar, en onthult pas honderden pagina’s later het volledige plaatje. Die gelaagdheid vraagt aandacht, maar doordat hij de kerngebeurtenissen regelmatig herhaalt, blijf je als lezer in het verhaal. De Joodse pionierssfeer, de grillige structuur en de prachtige taal maken van dit boek een meeslepende leeservaring. Ik dacht bij het lezen soms aan John Irving, met diens vergelijkbare liefde voor families en gekte, maar Shalev voegt er iets eigenzinnigs en diepmenselijks aan toe. I like.
August 18, 2024
כביכול מיכאל יופה הוא "הנורמלי היחיד" במשפחה שלו, אבל זה ממש לא נכון. סיפור האהבה הגדול של הספר מתרחש בין אישה נשואה ומבוגרת וילד בן 5, מיכאל, ונמשך בערך עשור. לא הצלחתי להתגבר על אי הנוחות שהקשר עורר בי, במיוחד בהיבטים המיניים שלו. ברור שמדובר במקרה קשה של grooming. וזה לא הדבר היחיד הלא נורמלי בחייו האינטימיים של מיכאל. הוא מדבר על חיי המין של בתו איילת, ישן כמה פעמים בשבוע עם דודה שלו רחל, ושוכב עם בת דודתו אדלייד. כל אלה עוררו בי מידה מסויימת של גועל וגרמו לי לסלידה מהפרוטגניסט של הסיפור. היו רגעים יפים בסיפור, ונוסח הכתיבה היה מעניין: אנחנו קוראים את הסיפור בזמן שהוא נכתב, ונחשפים להערות שוליים שהיו נחתכות בעריכה. אבל הקשרים המטרידים של המשפחה, הקפיצה הבלתי פוסקות הלוך וחזור בציר הזמן, והסיום הלא מספק (אנחנו לא מגלים בפירוש מדוע אניה גורשה מהכפר) גרמו לחוויית הקריאה להרגיש טרחנית ומאולצת. עד היום אהבתי מאוד כל ספר של מאיר שלו שקראתי, לספר הזה פחות התחברתי.
August 10, 2021
סיפור משפחתי של ארבע דורות המסופר מנקודת מבטו הייחודית של הגיבור - מיכאל
יופה (עם ה-"ו"). אדם בגיל העמידה שיש לנו עניין מיסטי כלשהו עם הפונטנלה
והקשר המיוחד שיש במשפחה המוזרה שלו.
לטעמי, הספר היה קצת יותר מידי ארוך ומיגע. יחד עם זאת, הוא מלא בהרבה
משחקי מילים מעניינים ומשעשעים ושזור בלא מעט הומור ייחודי ופיקנטי.
יופה (עם ה-"ו"). אדם בגיל העמידה שיש לנו עניין מיסטי כלשהו עם הפונטנלה
והקשר המיוחד שיש במשפחה המוזרה שלו.
לטעמי, הספר היה קצת יותר מידי ארוך ומיגע. יחד עם זאת, הוא מלא בהרבה
משחקי מילים מעניינים ומשעשעים ושזור בלא מעט הומור ייחודי ופיקנטי.
December 10, 2025
לקח לי חודשיים לקרוא את הספר הזה
וזה לא משהו רע, אני חושבת שיש ספרים שצריך לתת להם את הזמן להבשיל אצלנו במוח
להתחבר לסיפור, להתחבר לדמויות ולהרגיש ממש חלק מהמשפחה. ופה זה חד משמעית התהליך שעברתי. מאיר שלו כותב מדהים, ויש לו תובנות מעניינות על החברה הישראלית. ספר שלם של סיפורי משפחה וסיפורי ארץ ישראל.
וזה לא משהו רע, אני חושבת שיש ספרים שצריך לתת להם את הזמן להבשיל אצלנו במוח
להתחבר לסיפור, להתחבר לדמויות ולהרגיש ממש חלק מהמשפחה. ופה זה חד משמעית התהליך שעברתי. מאיר שלו כותב מדהים, ויש לו תובנות מעניינות על החברה הישראלית. ספר שלם של סיפורי משפחה וסיפורי ארץ ישראל.
March 22, 2023
הספר הכי טוב
Want to read
April 16, 2023von Lisa aufgrund des Schreibstils empfohlen bekommen
January 4, 2018
I enjoyed this book a lot. Beautifully written, but it's not an easy read, you must concentrate on every sentence otherwise you might be lost. The plot moves forward and backwards in time, the family's story told part by part, although there are not a lot of surprises as everything is layed out from the beginning. The amount of detail is amazing, I had to keep reminding myself this is a work of fiction, an entire family history written so well it feels real. I loved the intriguing, quirky characters and the fantasy ideas planted into the story - the knowing fontenella, losing blood, milk or seamen equals losing memory, the giant grandfather turning into a dwarf... really interesting ideas. I would have given it 5 stars but I did not understand the ending. Is Michael dying? Really or metaphorically? Because of Anya? What happened between them in the end? The ending was a little too muddled for me, I was lost...
July 27, 2009
Sprookjesachtig, mooi verhaal.
July 25, 2011
fantastic book, one of Shalev's best!
May 24, 2012
עדיין מלקק את השפתיים
June 20, 2012
Wonderfully written, exciting, flowing, funny, sad.
April 30, 2016
Fenomenaal
May 26, 2019
איזה ספר מהמם!
March 15, 2020
Ещё одна книжка которую стоит читать как редкую, очень сладкую конфету, по кусочку, по вздоху пьянящего запаха, по ожиданию и предвкушению.
Теперь скорее ее забыть и перечитать ещё раз.
Теперь скорее ее забыть и перечитать ещё раз.
March 14, 2021
פה התאהבתי בסופר
Displaying 1 - 25 of 25 reviews