אהבת שאול" הוא סיפור אהבתו של שאול בר אדון, בן למשפחה ספרדית (7 דורות בירושלים) וחניך תנועת בית"ר," לחיה ניצולת שואה, שהגיעה לארץ עם הוריה אחרי שנים של בריחה מהזוועות. זהו סיפור של ציוניות ואהבת הארץ, התפכחות והשלמה.
במהלך הספר, מתוארים אירועים מכוננים בחברה ובפוליטיקה הישראלית, החל מהמחלוקת בין בגין לבן גוריון בעניין השילומים, עבור דרך מלחמות ששת הימים ויום כיפור וכלה במהפך ובנפילת מפלגת הליכוד בסוף שנות ה- 80.
המוטיב המניע את העלילה הוא אהבה: אהבה לא מסוייגת לארץ, אהבה למנהיג, אהבה לאישה ואהבה לחברים. אך המוטיב הזה גם נמצא בעוכריו: מחד סיפורי האהבה שבו יפיפיים. הנאמנות החברית והרעות מתוארים בשפה עשירה ונוגעת ללב. אהבתו של שאול לחיה פורצת ומלבלבת.
ספויילר -
מצד שני האהבה הזו נגדעת מסיבות שונות, מוות, פרידה, עזיבה. ואין בסיס להישען במהלך חיים שלמים על אהבות אבודות ולא ממומשות.
- סוף ספויילר
הפריע לי שבשלב מסויים הספר עבר תפנית ומסיפורים אנקדוטליים על היישוב ועל פוליטיקה של אותה התקופה, שתומכים בעלילה המרכזית, הוא הופך לספר פוליטי במלוא מובן המילה.
אלי עמיר מנצל את הספר להזריק לקורא מנה גדושה מהאג'נדה הפוליטית שלו (ולא שאני לא מסכימה איתו אני פשוט חושבת שהוא מפספס את הקוראים ככה) בזמן שהוא בוחר להישאר בתמיכתו למפלגה האהובה עליו גם אם דרכה היא לא דרכו. כלומר, בסופו של דבר דיבורים על פוליטיקה הם חסרי משמעות ובזבוז זמן לריק, כי האדם בוחר להיצמד למוכר לו מילדותו כמו ששאול בוחר להיצמד לאהבתו לחיה גם כשכבר הדבר אינו הדבר שאהבת וגדלת עליו וגם כשאין למי להיצמד.
למרות כל מה שכתבתי "אהבת שאול" הוא ספר ראוי שכתוב בשפה יפיפה ונוגעת ללב. הוא מתאר תקופה והוא הופך מעצם כך למסמך היסטורי בעל חשיבות.