What do you think?
Rate this book
Camden Girls
Trawling through her answerphone messages on a Friday night, Juno sets off on a weekend extravaganza of pubs, parties and raves, smoking joints and snorting lines, out on the town with Shell (blonde babe), Lou (pregnant again), and Melissa (seeing someone else's man), all doing it harder, faster and louder than anybody else.
192 pages, Paperback
First published September 4, 1997
1 person is currently reading
25 people want to read
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 5 of 5 reviews
June 1, 2020
Not good. If I remember rightly the punctuation was non existent.
November 26, 2025
After we started planning a trip to Camden this year I immediately knew I wanted to reread this book that I read in 1998 originally. Back then I thought it was okay-ish, but visiting Camden now, knowing the story of Amy Winehouse and seeing the Camden girls for myself in the pub on Friday night I seriously believe that the picture drawn up by author Jane Owen is spot on.
Main character Juno and her assortment of friends (Shell, Laura, Lenny, Marie and Melissa) booze and drug their way through the weekend as can be observed in Camden en be felt through the songs of Amy Winehouse. They self destruct more than is good for them and I only hope that someday Camden girls live a healthier life, as Juno promises herself by the end of the book. Between when the book was written and now the only thing that did change is the use of the ‘ansafone’ and the bus fare (just 40p in the nineties apparently)
Main character Juno and her assortment of friends (Shell, Laura, Lenny, Marie and Melissa) booze and drug their way through the weekend as can be observed in Camden en be felt through the songs of Amy Winehouse. They self destruct more than is good for them and I only hope that someday Camden girls live a healthier life, as Juno promises herself by the end of the book. Between when the book was written and now the only thing that did change is the use of the ‘ansafone’ and the bus fare (just 40p in the nineties apparently)
August 25, 2015
אוון ג'יין – נערות קמדן
מעריב, 171 עמ'.
פעם ספרות נשית (ספרות שמתארת נשים) התמקדה בחיפוש הבלתי נלאה של הגבר הנכון. זה שיבוא ויסחוף את גיבורת הספר למסע רומנטי שבסופו, הדובדבן שבקצפת, החתונה. ראו לדוגמא יומנה של בריג'יט ג'ונס כדגם מהדהד לסוג הספרות שאליו אני מכוונת.
אבל עם השנים, התפתחה גם ספרות נשית אחרת, זו שמתארת נשים בנות שלושים ו, העסוקות בקריירה, בילויים ובעיקר בחיים האמיתיים. ראו ערך "איך היא עושה את זה" של אליסון פירסון.
"נערות קמדן" משתייך לזרם השני. הספר מתיימר להיות תיעוד של סוף שבוע אחד בחיי ג'ונו וכמה מחברותיה הטובות. הוא מתאר את הסצנה הלונדונית, בעיקר את סצנת המסיבות ועושה זאת באוטנטיות רבה.
ג'ונו בדיוק בגיל המתאים, סביבות גיל ה- 30. היא וחברותיה עסוקות במסיבות, שתיית אלכוהול, הסנפות, הזרקות ועישון כל מיני עשבים. בין לבין הן מוטרדות קשות מהזיונים הרבים/ המעטים וממחלות של המאה ה- 20 (בעיקר איידס).
הספר נכתב מתודעתה המתעתעת והבלתי יציבה של ג'ונו, שנמצאת בשלושת הימים המתועדים במצב של הסנפת יתר. ככזה, המילים חותכת שורה, מגלגלת סיגריה, מסניפה, זין, חוזרות בו בתדירות שחובה לאסור בחוק.
הספר כולל שלושה פרקים מרכזיים שנקראים (כמה מפתיע) : שישי, שבת, ראשון. במהלכם גיבורת הספר ישנה אולי (וזה בהגזמה) 10 שעות. תשאלו איך אני יודעת? פשוט, תתי הפרקים של הפרקים המרכזיים מתעדים את השעות. אולי בגלל מספר השעות הרב שבהן הגיבורה ישנה, היא מצליחה לחשוב באופן מסודר וקוהרנטי על חיה, המטרות שעומדות בפניה ועל מציאת עבודה (דבר שכמובן היא לא מתכוונת לעשות כי היא חותמת בלישכה וטוב לה ככה).
במהלך שלושת הימים האומללים האלה, ג'ונו חוברת ונוטשת את חברותיה לסצנה. היא מספיקה לבלות באי אלו מסיבות, לפגוש אי אלו גברברים, להסניף אי אלו הסנפות אבל תופתעו היא אפילו פעם אחת לא נכנסת למיטה עם גבר, אפילו לא במצבה הממוסטל והמתודלק ביותר.
וזה עוד מאפיין של הספר, היחסים בין המינים נדונים ברמת הכאילו, האולי ונדמה לי. הדיון תיאורטי בלבד. ג'ונו, לצערי הרב, עסוקה בפחדים מאיידס ובכלל מהחיים לצד גבר (לדעתי מהחיים בכלל). חברותיה לא יותר טובות ממנה והן מהוות דגם קלוקל לאישה המשוחררת. משוחררת עד כדי כך שהיא לא מוצאת את הזהות הנשית שלה בלי איזה גבר בסביבה שמזכיר לה כמה היא טיפשה, סמרטוטה ובלתי ראויה לשיחרור שאותו היא קיבלה.
היחסים בין המינים מעוותים, ומשתקפים בעיקר באספקלריית הסמים של הבנות. אין משמעות ליחסי מין, למעט איזו הנאה בת חלוף שנועדה להרגיע יצרים חייתיים. אין גם משמעות ליחסים אמיתיים והניכור שולט בכיפה.
מכל אלה, מיותר לומר שלא נהנתי מהספר אבל קראתי אותו בשביל לדעת עד היכן המחברת מוכנה ללכת.
הוא גרם לי לשאט נפש קשה ולתחושת בוז, גועל ובחילה. האם לשם כך השתחררנו מכבלינו?
הוא גם גרם לי להבין שיתכן שיש גם בארץ מחוזות כאלה, שלא ידועים לאנשים ושצורת החיים הזו מתחילה לא בגיל 30 אלא בגיל הרבה יותר צעיר. פתאום נזכרתי בתיאורים של מסיבות אסיד וטראנס והתחלחלתי עמוקות.
לסיכום, אני לא סגורה על עצמי אם להמליץ לקרוא או לא, מה שוודאי הוא שהעורך לקח חלק מאוד שולי מהספר והציב אותו בכריכה האחורית, אז שלא תתפלאו אם תקבלו משהו שלא ציפיתם לו.
מעריב, 171 עמ'.
פעם ספרות נשית (ספרות שמתארת נשים) התמקדה בחיפוש הבלתי נלאה של הגבר הנכון. זה שיבוא ויסחוף את גיבורת הספר למסע רומנטי שבסופו, הדובדבן שבקצפת, החתונה. ראו לדוגמא יומנה של בריג'יט ג'ונס כדגם מהדהד לסוג הספרות שאליו אני מכוונת.
אבל עם השנים, התפתחה גם ספרות נשית אחרת, זו שמתארת נשים בנות שלושים ו, העסוקות בקריירה, בילויים ובעיקר בחיים האמיתיים. ראו ערך "איך היא עושה את זה" של אליסון פירסון.
"נערות קמדן" משתייך לזרם השני. הספר מתיימר להיות תיעוד של סוף שבוע אחד בחיי ג'ונו וכמה מחברותיה הטובות. הוא מתאר את הסצנה הלונדונית, בעיקר את סצנת המסיבות ועושה זאת באוטנטיות רבה.
ג'ונו בדיוק בגיל המתאים, סביבות גיל ה- 30. היא וחברותיה עסוקות במסיבות, שתיית אלכוהול, הסנפות, הזרקות ועישון כל מיני עשבים. בין לבין הן מוטרדות קשות מהזיונים הרבים/ המעטים וממחלות של המאה ה- 20 (בעיקר איידס).
הספר נכתב מתודעתה המתעתעת והבלתי יציבה של ג'ונו, שנמצאת בשלושת הימים המתועדים במצב של הסנפת יתר. ככזה, המילים חותכת שורה, מגלגלת סיגריה, מסניפה, זין, חוזרות בו בתדירות שחובה לאסור בחוק.
הספר כולל שלושה פרקים מרכזיים שנקראים (כמה מפתיע) : שישי, שבת, ראשון. במהלכם גיבורת הספר ישנה אולי (וזה בהגזמה) 10 שעות. תשאלו איך אני יודעת? פשוט, תתי הפרקים של הפרקים המרכזיים מתעדים את השעות. אולי בגלל מספר השעות הרב שבהן הגיבורה ישנה, היא מצליחה לחשוב באופן מסודר וקוהרנטי על חיה, המטרות שעומדות בפניה ועל מציאת עבודה (דבר שכמובן היא לא מתכוונת לעשות כי היא חותמת בלישכה וטוב לה ככה).
במהלך שלושת הימים האומללים האלה, ג'ונו חוברת ונוטשת את חברותיה לסצנה. היא מספיקה לבלות באי אלו מסיבות, לפגוש אי אלו גברברים, להסניף אי אלו הסנפות אבל תופתעו היא אפילו פעם אחת לא נכנסת למיטה עם גבר, אפילו לא במצבה הממוסטל והמתודלק ביותר.
וזה עוד מאפיין של הספר, היחסים בין המינים נדונים ברמת הכאילו, האולי ונדמה לי. הדיון תיאורטי בלבד. ג'ונו, לצערי הרב, עסוקה בפחדים מאיידס ובכלל מהחיים לצד גבר (לדעתי מהחיים בכלל). חברותיה לא יותר טובות ממנה והן מהוות דגם קלוקל לאישה המשוחררת. משוחררת עד כדי כך שהיא לא מוצאת את הזהות הנשית שלה בלי איזה גבר בסביבה שמזכיר לה כמה היא טיפשה, סמרטוטה ובלתי ראויה לשיחרור שאותו היא קיבלה.
היחסים בין המינים מעוותים, ומשתקפים בעיקר באספקלריית הסמים של הבנות. אין משמעות ליחסי מין, למעט איזו הנאה בת חלוף שנועדה להרגיע יצרים חייתיים. אין גם משמעות ליחסים אמיתיים והניכור שולט בכיפה.
מכל אלה, מיותר לומר שלא נהנתי מהספר אבל קראתי אותו בשביל לדעת עד היכן המחברת מוכנה ללכת.
הוא גרם לי לשאט נפש קשה ולתחושת בוז, גועל ובחילה. האם לשם כך השתחררנו מכבלינו?
הוא גם גרם לי להבין שיתכן שיש גם בארץ מחוזות כאלה, שלא ידועים לאנשים ושצורת החיים הזו מתחילה לא בגיל 30 אלא בגיל הרבה יותר צעיר. פתאום נזכרתי בתיאורים של מסיבות אסיד וטראנס והתחלחלתי עמוקות.
לסיכום, אני לא סגורה על עצמי אם להמליץ לקרוא או לא, מה שוודאי הוא שהעורך לקח חלק מאוד שולי מהספר והציב אותו בכריכה האחורית, אז שלא תתפלאו אם תקבלו משהו שלא ציפיתם לו.
August 4, 2011
Although the story is a little bit poor and nothing really happens this book is definitely worth reading as Owen’s style is fresh and original. The novel reads as a party rush. The main character’s thoughts are influenced by her excessive use of alcohol, coke and marihuana. She jumps from one thing to another as her brain links everything to each other. Her description of live in Camden in the 90s is provocative. The women in this novel party, fuck, drink, smoke, do drugs and sleep a little. Another of these stories you might say. No, I say. Feel the rhythm and enjoy:
“I wonder what is going to happen to us if the prophets of doom are richt and we are going to just disappear up our own arseholes wonder if it’s going to be a long slow painful extinction with a continual escalation of crime and pollution and violent crime and no ozone layer and financial crime and toxic waste and sexual crime and greenhouse effect combined with inevitable decline in the necessary resources and a horrible escalation of greed until anyone who isn’t part of the criminal underworld will need bars at every window and a round the clock twenty four hour armed guard accompanied by a loaded rottweiler with the safety catch off or if the end of the world is coming as in a day of judgement, a sudden apocalypse right now filled with the clattering sound of sixteen hooves as the four horsemen gallop by laughing hysterically all bets are off all bets are of still whatever happens it’s probably for the best I’m sure part of the destiny of mankind is to self destruct to disappear off the face of the earth leaving, apart from a clean slate for something better to evolve on, a few tantalizing clues for future civilizations to ponder over quick quick run for your little lives we are the fucking dinosaurs!” (Owen 108)
“I wonder what is going to happen to us if the prophets of doom are richt and we are going to just disappear up our own arseholes wonder if it’s going to be a long slow painful extinction with a continual escalation of crime and pollution and violent crime and no ozone layer and financial crime and toxic waste and sexual crime and greenhouse effect combined with inevitable decline in the necessary resources and a horrible escalation of greed until anyone who isn’t part of the criminal underworld will need bars at every window and a round the clock twenty four hour armed guard accompanied by a loaded rottweiler with the safety catch off or if the end of the world is coming as in a day of judgement, a sudden apocalypse right now filled with the clattering sound of sixteen hooves as the four horsemen gallop by laughing hysterically all bets are off all bets are of still whatever happens it’s probably for the best I’m sure part of the destiny of mankind is to self destruct to disappear off the face of the earth leaving, apart from a clean slate for something better to evolve on, a few tantalizing clues for future civilizations to ponder over quick quick run for your little lives we are the fucking dinosaurs!” (Owen 108)
May 7, 2023
its absolute garbage probably one of the worse books ive ever read ..
Displaying 1 - 5 of 5 reviews