כשהודיה משכנעת את נדב, אחיה התאום, לצאת לטיול בצפת, ונדב מסכים לצאת מהספרים ומהמסכים ולהצטרף אליה – היא לא יודעת שזה מה שיגרום לו להחליט בפזיזות שאינה אופיינית לו, לארוז את חפציו, לפרוש מתוכנית לימודי המחוננים ולעבור לישיבה לנערים נושרים בצפת.
הוא יודע שהוא הומו ושמשהו חייב להשתנות.
היא לא יודעת שהיא תתקרב לדניאל, השכן שהיא מכירה מילדות, ושהוא יאתגר את כל מה שהיא מאמינה בו.
הוא יודע שיש סודות שאסור לגלות.
הם לא יודעים שטיול תמים ביום קיץ יוביל למטר של שאלות שיקראו תיגר על הדבר החשוב להם ביותר – על האמונה שלהם.
במסע התבגרות חד עד כאב נדב והודיה לומדים על בשרם את טעמן של אהבות אסורות ונאלצים להתמודד עם שאלות של זהות המאתגרות את אמונתם ומעמידות אותה במבחן.
האמת שהפרמיס קצת הרתיע אותי, אבל הכריכה יפה. ואני אדם שטחי שכזה... תוך כדי קריאה עלתה בי כל הזמן השאלה למה זה מרתיע אותי לקרוא ספרים על דתיים. למה אין לי בעיה לקרוא על מורמונים ביוטה, אבל קשה לי עם סתם דתיים רגילים, בישראל. אין לי באמת תשובה, אבל אני מניחה שזה קשור לזה שזה קרוב מדי. היה לי מאוד קל להתעצבן על הודיה ועל הדעות שלה, אפילו שהמורכבות מתוארת מאוד יפה. מזל שהיו מדי פעם גם רפרנסים גיקיים ;) האמת שהכי אהבתי שתי דמויות משניות בספר, וזה דיי לא אופיני לי. מאוד הייתי שמחה לקרוא עוד על מתן, כי אני בטוחה שיש שם עוד הרבה סיפור שלא נכנס לספר הזה. וגם רעות לדעתי לא קיבלה את המקום המגיע לה. או אולי אני סתם מבסוטית עליה שהיא רוקמת כל היום. מאוד אהבתי, היה מרתק וקריא מאוד. היו שלבים שהרגשתי שהסיפור זז לי קצת מהר מדי..
ספר חמוד ואולי במקום אחר בחיים הייתי יותר מתרגשת ממנו ומהסיפור שהוא מביא - נער דתי הומו בארון עם אהבה לא בריאה, והתאומה שלו שחולמת לשיר ומתקשה לשמור על ההלכה והמגזר. בסוף המסע של הדמויות משיק לחיים שלי בהרבה רבדים כך שמצד אחד זה היה מיוחד רגשית אבל מצד שני גם לא מסקרן. בנוסף הוא ארוך מאוד מאוד ולא בצדק - הדמויות חוזרות על אותן מחשבות ללא הפסק, התעסקו רק בנושא אחד בצורה משמעותית ויתר החיים שלהם די היו בשוליים, הבחורה לא הפסיקה לבכות (והייתה די מעצבנת בסך הכול). הייתי מקצרת אותו ל300 עמודים בכיף, כי בסוף הסיפור של נדב יפה ונהניתי ממנו.