״לא עניין אותי כלום. להיכנס לבית, לקבל תשובות מאמיר, וללכת. זה הכול. אם זה אמיתי כל האין נתניה הזה – שיבטל מיד את הניסוי הדפוק שלו, ואם זה לא – שיסביר מה קרה, לפני שעוד דברים נעלמים לי.״
שירה, אישה נשואה ואמא לשתי בנות, נוסעת לעבודה על כביש החוף – וברגע אחד, מצמית – היא מבינה שנתניה לא היתה שם. היא נוסעת וחוזרת ונוסעת וחוזרת, ולא רואה את העיר.
בבת אחת היא נזרקת עשרים שנה אחורה, ללילה שבו למדה עם אמיר ומיכה למבחן מסכם בפסיכולוגיה והסכימה להשתתף בניסוי מופרך שלא העלתה על דעתה שיעבוד. אבל נתניה לא שם. היא לא רואה אותה. היא יודעת שדברים לא יכולים להיעלם, אבל במקום שבו אמורה לעמוד העיר יש רק חול וים. מרגע זה כל מה שברור ובטוח בחייה מתערער. היא לא יודעת איפה אמיר, היא לא יודעת איפה מיכה. החיים נעצרים. אחוזת אימה ומבולבלת היא יוצאת למסע קדחתני שמטרתו לבטל את תוצאות הניסוי ולעצור את מה שעדיין לא קרה. מסע שבמהלכו היא נאלצת להפסיק לשקר לאחרים ולעצמה, להישיר מבט אל הטעויות, הוויתורים והפשרות שעשתה בחייה – ולבחור.
ספרות יפה עם נגיעה מדע-בדיונית, שעוסקת בחרדה מפני השכחה ומהיעלמותם של דברים (ואנשים) מחיינו, ושואלת: במה מהעבר שלנו אנחנו בוחרים להיאחז? ומה אנחנו מתעקשים לשכוח?
ניסוי אקדמי שניסה לעשות מניפולציה על התודעה החזותית מתברר כבעל השלכות שנים רבות לאחר מכן, כששירה נוסעת לאורך מישור החוף ומגלה שהעיר נתניה נעלמה. היא לא רואה אותה יותר. האירוע המטלטל זה מוביל אותה לפתוח בחקירה לא-רשמית: היא מחפשת את החבר מהאוניברסיטה שערך את הניסוי, ובהמשך גם את האקס שלה שהשתתף בו יחד איתה. במקביל שירה כל הזמן דרוכה: היא לא זוכרת אילו עוד חפצים או מושגים נכללו בניסוי, ולכן כל דבר סביבה עלול להיעלם בכל רגע. ואולי משהו כבר נעלם בלי שהיא שמה לב.
במובנים רבים זה ספר מצוין: הוא כתוב בסגנון זרם-תודעה נהדר ומאוד קריא, שנהניתי ממנו מאוד ושאיפשר לי לקרוא ממש מהר, ומלא בפרטים שמציירים היטב את החוויה של הדמות הראשית ואת הנוף הישראלי העכשווי.
ובכל זאת, שני דברים מרכזיים הפריעו לי. התעלומה נפתרה באופן "נקי מדי", שמבטל את רוב האמביוולנטיות והאשמה שהיו יכולות להישאר שם. אולי זה לא כזה משנה, אבל חשבתי שההיבט של החקירה היה מרכזי וחשוב (ומוצלח, ברובו!), וחבל שבסופו של דבר הפתרון קצת אכזב (הייתי גם שמחה לקבל יותר תשובות, להבין טוב יותר את הרקע למה שקרה, אבל אני בסדר עם זה שדברים נשארים פתוחים).
הבעיה השנייה שלי היא יותר pet peeve, ובכל זאת: התיאור של עולם האקדמיה היה קצת מוזר. הניסוי שנמצא במרכז העלילה מוצג כשייך לתחום הפסיכולוגיה, וכבר בזה פקפקתי: זה לא יותר מדעי המוח, או מדעי הקוגניציה? מעבר לכך, החוקרים בסיפור שייכים לפקולטה למדעי הרוח, אבל פסיכולוגיה זה בכלל מדעי החברה. וגם: בדרך כלל לא מתקשרים ל"פקולטה למדעי הרוח" כדי למצוא חוקר מסוים, מתקשרים ישירות למחלקה שלו. זה היה כאילו אין בכלל מחלקות באוניברסיטה. אולי זה לא מאוד חשוב, אבל נראה לי שביסוס יותר טוב של פרטים ריאליסטיים כאלו (כולל יותר דיוק ופירוט מדעי) היו יכולים לשפר את הספר באופן כללי.
בוקר שגרתי עבור שירה. משפחה בורגנית ממוצעת. בית, זוג בשנות הארבעים, שתי בנות וכלב. שירה יוצאת לעבודה אחרי הסידורים הרגילים בבוקר. נוסעת לתומה במישור החוף ואז קורה דבר מה שאין לו הסבר. הנוף הרגיל אבל..נתניה איננה. כן, נעלמה לה. אופס. אין נתניה, היא לא רואה אותה. מה לעזאזל...עיר לא נעלמת סתם ככה. ואז התאונה ממנה היא יוצאת עם חבלות קלות. היא נזכרת. שירה (המכונה לעתים בחיבה על ידי כמה ממכריה 'שירה שירה') חוזרת לעבר, עשרים שנה. סטודנטית בת עשרים פלוס ובחבורה עם מיכה, נעמה ואמיר. אמיר הוא הגאון בין החבר'ה, בחור מבריק וחלוש שלא עשה צבא בגלל פרופיל נמוך מה שמקומם לעתים את מיכה שנקרע על ג'בלאות עם מאה קילו על הגב. אמיר הציע אז להשתתף בניסוי יוצא דופן, נועז וחדשני. משהו הקשור לתעתוע חושי. כעת היא נחפזת לנסוע אליו אחרי נתק ממושך אך לשווא. מכאן מתחיל מסע מטורף שלה עם מיכה ונעמה אחרי השנים שחלפו. התרחשויות תמוהות שאין להן הסבר. הניסוי שאז נראה הזוי מקבל לפתע תפנית חדשה ומשמעותית מאד. שלושתם מוצאים עצמם במחול שדים מבהיל וטעון. כעס וטינה, אירועים בלתי מובנים בעלי תוצאות מעבר לדמיון. הספר הוא בעצם על בחירות והשלכותיהן. בחירות ברגע של משובה בלי לשער לאן יובילו. התחברתי לכתיבה. עכשווי, משפטים קצרים וחותכים, סגנון שוטף בלי יומרות להיות מתוחכם. חרפות וגידופים פה ושם. בן זונה, כוס אוחתו. תפסתי את היד שלה. מה?! תעזבי אותי! נעמה! איי, שירה! תגידי עוד פעם, חולצה רגילה? ספויילר קליל- שם הספר הוא הגדרה מתשבץ הגיון. אנגרם. ספר מהנה וכיפי.
3.5 הספר באמת קשה להנחה מהיד. ועל כן הניקוד. יש רעיון מעניין מאחוריו, והתמקדות בסך הכל במעט דמויות מה שמקל בספרי מתח מאוד. מקוריות לא חסר ויש שטף קריאה יוצא דופן. אבל.... וכן... אבל: מאוד הפריע לי שאין חלוקה ברורה לפרקים, זה הקשה על הקריאה שלי (דיגיטל בשילוב אודיו). גם הקשתה על הקריאה תחושה שמההתחלה זורקים אותך מסצנה וסצנה וזמן אחד לאחר מבלי שיהיה ברור הטיימליין, מי הדמויות, וכו'. בחלק מהפעמים זה מתברר בקריאה וחלק לא. גם אני לא מרגישה שהבנתי או הגעתי לפואנטה כלשהי מהספר, ולא הבנתי את הסיום שלו וההקשר לשאר הסיפור, שגם ככה הרגיש מבולגן, לא ברור, והתחלה בה ישר אתה נתקל בחוסר בהירות ובתחושה הזו, סיום מרגיש סתמי ופשוט כמו הגעה לדרך ללא מוצא בעלילה. אולי אני חריגה בדעתי, אולי לא. בכל מקרה, לצערי, לא הייתי ממליצה לאנשים לקרוא את הספר.
4.1 These kind of books usually turn out to be gimmicks . Shira , the main character , drives to work and suddenly she realizes she did not see Natanya , a major city by the road. It can go many ways but the Author does a great suspension of disbelief. I was happy to find it was not a Gimmick book., It’s a fun fast paced and well written book with a Heroine that is both annoying and likeable . Highly recommended.
הספר מספר על שירה, שבאמצע החיים נוסעת בכביש החוף ולפתע היא לא רואה את נתניה. מסתבר שבעברה, בערב של שכרות, היא לקחה חלק בניסוי באוניברסיטה והיא יוצאת למסע להבין מה קרה ומה עוד יקרה, בדרך היא צריכה להתעמת עם האקס המיתולוגי, אשתו ובעלה המקנא.
יצאתי מהקריאה אמביוולנטי ממש. דמותה של שירה הרגיזה אותי, הרבה זמן לא קראתי דמות כל כך אגוצנטרית, חסרת אחריות, מזוהמת ודוחה.
אבל הרעיון של הספר אדיר והכתיבה סוחפת ואוחזת ואפילו הסוף מצוין.
אז נהנתי ולא נהנתי ואני מתקשה להמליץ, כי זה לא לכל אחד.
כתוב מאוד מותח ויפה. קשה להניח מהידיים. הנושא לא חדש והטיפול לא חדש. עם זאת, המסגרת הפנטסטית שבה הרעיון מתפתח, הכוח המניע את העלילה, הופך את הספר למושך ומעניין. הכתיבה קולחת והייתי מאוד סקרנית להגיע לסוף ולנסות להבין מה בעצם קרה כאן. מומלץ. מזכיר את "שמש נצחית בראש צלול" אבל אחר.
***עדכון לאחר האזנה שניה - מעולה כמו בפעם הראשונה. שירה היא דמות כל כך מעצבנת ויחד עם זאת כל כך מעוררת אמפתיה. שוב בכיתי בעמוד האחרון.
************************************************** מעולה, מעולה ועוד פעם מעולה. ספר מיוחד וכובש מהעמוד הראשון ומחזיק מתח עד הסוף.
בבוקר רגיל לגמרי נתניה נעלמת לשירה. היא נוסעת הלוך ושוב במחלף אבל פשוט לא רואה אותה. האירוע זורק אותה 20 שנה אחורה, לתקופת לימודיה באוניברסיטה, ולניסוי מטומטם שהשתתפה בו ערב אחד. התחברתי לספר מהעמודים הראשונים, העלילה מתקדמת בקצב מהיר וקולח, כתוב בצורה מאד ״חיה״, ויש פה את עניין שברון הלב של אהבה ישנה, שעולה וצף וכתוב באופן כל כך שורט ומוחשי ומכמיר לב. בכיתי בעמוד האחרון. אהבתי מאד. ספר מאד זורם וכיפי לקריאה.