אלישע פרידריך, סופר ישראלי מצליח, מגלה שכתב היד שעליו עמל יצא לאור תחת שם אחר. המום וזועם הוא יוצא לחפש את הגנב הספרותי. דרכו רצופה קנאת סופרים והונאה, אהבה ותשוקה, בגידה ונקם, ובמהלכה אלישע פוגש לא מעט מגיבורי העבר האהובים של שולמית לפיד, כמו באבו וליזי בדיחי. במבט אירוני ומושחז על זירת הספרות ומבקריה, לפיד רוקמת בעת ובעונה אחת רומן בלשי, רומן מפתח, רומן על יצירת רומן ובעיקר ספר שקשה להניח מהיד.
אי אפשר לספר הרבה יותר מתיאור הספר מחשש לספוילרים. בקצרה: סופר כותב ספר חדש בשם פרפר בטוקיו ומגלה שמישהו אחר פרסם אותו בנוסח מעט אחר ומכאן מתחיל מסע שבו דמויות המפתח עוברות טלטלה ודמויות עבר של הסופרת חוזרות ובראשן ליזי בדיחי שמקבלת פוקוס גדול בספר. הספר הפנימי פרפר בטוקיו עוסק באלגוריה לכיבוש שמתוארת כך: "למשפחה העומדת במרכז הסיפור יש מחסן. איש זר נכנס למחסן, והם לא מסלקים אותו. מגיעה אשתו של האיש, והם לא מוחים. מגיעים חברים, והם עדיין לא מגיבים. המחסן הולך ומתמלא. השכנים מתחילים להתלונן, ובהתנגשות שבין השכנים לפולשים נזרקת אבן, והילד, בן המשפחה, נפגע בראשו" לתחושתי הספר הפנימי (פרפר בטוקיו) והספר החיצוני (פרפר במחסן) מדברים על הקושי וההכרח לחיות ביחד, כל צד (הסופר ומשפחתו, ליזי בדיחי וכו') מעוול כלפי האחר שובר את הגבולות ולא יכול איש בלי רעהו, ממש כמו המצב החיצוני ועד שנמות כאן כולנו. הספר גם עוסק בבגידה ובמשמעותה וביכולת ליצור קשר שמבוסס על אמון וגבולות. אבל אל תתרשמו מכובד התיאור האמור, הספר מלא הומור מושחז עוסק הרבה בעולמו של הספר, בתהליך הכתיבה וסרקסטי כלפי הממסד הספרותי, המבקרים, הפרופסורים והעסקנים (ובמובן הזה מזכיר את "שפילפוגל שפילפוגל" – שעסק בביקורת דומה על מדעי הרוח, רק שכאן התמונה ריאלית יותר, פחות אבסורדית ולטעמי הכתיבה כאן הרבה יותר מוצלחת). זהו ספר שוטף מאוד קריא, קראתי אותו בנשימה עצורה – למרות שאינו ספר מתח! – לשולמית לפיד יש שפה נהדרת והתיאורים שלה מדויקים ומידתיים, מומלץ בחום.
אלישע פרידריך הוא סופר מוערך שהוציא ספר ראשון מעולה וספר שני פחות. הוא סיים לכתוב ספר שלישי שבעיניו הולך להיות הטוב ביותר שנכתב אי פעם, אבל אז הוא מגלה שמישהו גנב ממנו את הספר, שינה מעט את העלילה והפיץ אותו דרך ההוצאה לאור שבה הוא מפרסם את ספריו. אלישע פונה לעו"ד חנה רגב על מנת שתאתר את הגנב, והיא בעזרת עו"ד רוני מלצר והחוקרת ליזי בדיחי מפענחת את התעלומה. הבעיה העיקרית של הספר הזה זו העובדה שהקורא יודע מי גנב את הספר עוד לפני שהספר נגנב, כך שהתעלומה והמתח הם ממש לא עיקר העלילה אלא יותר תפאורת רקע שנועדה לתת לסופרת את ההזדמנות לשפוך את כל הביקורת שלה על עולם הספרות בישראל ועל הקליקות של הסופרים. לצערי, כל זה שיעמם אותי מאוד והפך את הקריאה למייגעת. מהרגע שליזי בדיחי מצטרפת לעלילה, הספר מתחיל לעניין ולזרום, אבל זה קורה רק אחרי מאה עמודים מתישים שבהם שקלתי מספר רב של פעמים להפסיק את הספר באמצע. אם תככי עולם הספרות הישראלי מעניינים אתכם, תהנו מהספר. אם עלילות מתח והדמות של ליזי בדיחי מעניינים אתכם, ותרו.
הסופר אלישע פרידריך עמל על כתיבת ספר חדש, וכשהוא סוף סוף מוכן, מסתבר שכבר יצא לאור לא מזמן תחת שם אחר ועם עלילה דומה אבל משוכתבת. עולמו נחרב עליו. מי עשה זאת? מי נקם בו ככה? אנו הקוראים כבר יודעים, כי הדבר מוצג במהלך הספר. אלישע פונה לעו"ד חנה רגב על מנת שתעזור לו למצוא את האשם. עו"ד רגב ממנה את ליזי בדיחי, המוכרת מסדרת הספרים של שולמית לפיד, כדי לנסות לגלות. במהלך הקריאה אנו נעים ונדים בין רחמים על אלישע לבין תחושה שמגיע לו מה שקרה לו, ולעומת זאת השתאות מהפקחות של מי שעשה את המעשה לבין גינוי שלו. ספר מתח מהנה ביותר, משעשע, קולח, ואינטליגנטי מאוד. הדמויות נהדרות, השפה עשירה, ולפיד נוגעת גם בעניינים ספרותיים, ביחסים בין גברים לנשים, ועוד. תענוג של ספר. נהניתי מאוד לקרוא. מומלץ. אמנם, כאמור, הספר הוא חלק מהסדרה על ליזי בדיחי, אבל אני קראתי רק חלק מספרי הסדרה וגם זה היה לפני שנים ממש רבות, וזה לא הפריע לי כלל, כך שאין חובה לקרוא את הספרים הקודמים בסדרה.
סיפור מתוחכם ומקורי, מאד אהבתי את הרעיון. הדמויות טובות ונחמד לפגוש שוב את ליזי בדיחי. מה שפחות אהבתי היה ההסחפות לסיפורים צדדיים שברוב המקרים לא היתה להם זיקה ישירה לעלילה והעמיסו על הקורא פרטים לא נחוצים. הסיפורים היו מעניינים אבל לא רלוונטים. אבל בגלל שהכתיבה כל כך טובה, בכל זאת נהניתי לקרוא גם את הסיפורים הצדדים. ממליצה לקריאה כספר טוב ומהנה, אבל לא חובה