未來生活指南

by Yoav Blum

從小到大，班恩就是眾人眼中的魯蛇。對異性沒有吸引力，工作乏善可陳，人生了無趣味；沒錯，他正是那種即便在畢業紀念冊上印著名字照片，也很難喚起大家回憶的邊緣人。班恩也清楚知道這點，他膽怯又軟弱，已預期自己的人生將會以同樣的死寂走向盡頭；直到那一天，班恩前往書店，他順手拿起了某本書⋯⋯

你的名字是班恩・史瓦茲曼。
　
你正站在一家書店的書架前五分鐘，你正在閱讀一本書的封底，你正在想這本書封底上的文字好像就是在說你。等等，沒錯，就是！它就是在說你，而且是對著你說。

我的朋友，你現在的處境很危險。

如果你將注意力轉向書店的櫥窗並看向外面的街道，你會發現有個人站在那裡，那個人跟蹤你至少有半個鐘頭了——這件事攸關你的生死。

讀者好評
　
他嘲弄媒體的把戲（雖然很簡單）但處理得十分巧妙，慢慢向讀者披露，有時候甚至要看完之後才會得到體悟，他挖掘出另一條線，讓本書變得與眾不同。
　　筆觸流暢，風趣又逼真，成功突破傳統窠臼，直到最後一刻都維持真誠不墜。──由阿夫．謝伊，《walla》網站

布盧姆文筆風趣，幽默處處可見。行文流暢，讓人一打開就停不下來。本書並沒有傳統定義的「懸疑」，但每一章都有小小的緊張波瀾，促使讀者不斷追下去，我已經好久沒看到這麼過癮的新書了！──耶胡達．吉茲巴爾

本書真的是處處看得出人生興味，而且這種喜悅也感染了讀者。他真正的矯飾──本書是一本充滿矯飾的作品──就是根植於他以毫不矯飾的態度、處理各種沉重議題，比方說作者的地位、文學扮演的角色，以及被稱之為「愛」的那種情感，還有大眾文化如何影響了我們的各種情緒與體驗。──歐姆里．赫茲洛格，《以色列國土報》

Genres: Fiction, Mystery, Adventure, Science Fiction, Magical Realism, Israel, Fantasy

Paperback

First published January 1, 2014

About the author

Yoav Blum writes speculative fiction that blends mystery, philosophy, and science fiction. His novels have been published in 15+ languages. He explores themes of fate vs. free will, identity, and the edges of reality—through page-turning stories.

Blum blends high-concept speculative and science fiction with gripping mystery, thriller, and philosophical depth. His novels delve into the extraordinary – from the overwhelming experience of hearing the thoughts of everyone around you, to the mind-bending possibilities of time travel, the intricate mechanics of body switching, and the hidden art of orchestrating coincidences.

But beneath the thrilling concepts lie profound questions about what it truly means to be human. Blum explores the complexities of identity, the struggle to define the self amidst external influences, the nature of consciousness and perception, and the delicate dance between fate and free will. His narratives often feature compelling mysteries, secret knowledge, and unique characters grappling with the extraordinary challenges their abilities or circumstances present.

With a tone that is at once introspective, suspenseful, and sometimes playfully self-aware, Blum invites readers to question everything they think they know about reality, human connection, and the stories we tell ourselves.

Reviews

[Victoria]

Начну с того, как эта книга попала ко мне на полки…

Я гуляла по «Буквоеду», щупала книжули, и вижу её.
Симпатичная обложка.
Читаю аннотацию.
Читаю первую страницу.

Книга как будто бы обращалась ко мне и умоляла её прочитать, я не шучу.

Но я стойко вышла из магазина. Предварительно сфотографировав «Руководство к действию на ближайшие дни» от ранее неизвестного мне израильтянина Йоава Блума.

Книга не уходила из моих мыслей и, конечно, вскоре я заказала её.

Знаете это чувство, когда вы начинаете читать книгу, думаете, что вас ждёт, например, триллер или детектив. Подсознательно вы ожидаете, что скоро кого-то убьют, а вот этот следователь, который будет вести расследование. Или, например, вы читаете любовный роман. “Boy meets girl” и вот это всё.

И какие бы сюжетные повороты не встречались, в целом в рамках жанра ничего необычного не происходит.

Тут же произошло нечто невообразимое.
Жил-был некий неудачник Бен. С ним начали происходит какие-то странные вещи, кто-то стал зачем-то за ним следить. Всё это описано очень динамично и интригующе, со вставками размышлений на жизненные темы. Ну и, казалось бы, что?

Но спустя несколько глав начинает происходить ТАКОЕ, что с каждой главой мой рот открывался всё шире. Возможно, если бы в аннотации был хотя бы намёк на ЭТО, то такого эффекта бы не было. Спасибо издательству «Азбука», что и намёка на спойлер нет на обложке!

Понимаю, что я так ничего толком и не рассказала о самой книге, но это невозможно сделать, чтобы не испортить вам впечатлений.

Эта история настолько многогранна, хотя в ней совсем мало персонажей.
Благодаря ей, чувствуешь и отношение автора к литературе, и его позицию в отношении любви, близости, чувств и переживаний, забвении, смысла жизни… А еще в ней есть та самая щепотка волшебства, которой порой не хватает каждому из нас.

Закрыв книгу, я подошла к мужу и сказала «Бросай всё и читай это!». И вот, пока я пишу этот пост, Сашка едет в метро и уже читает эту книгу.

Это 100% одна из лучших книг за 2019 год.

Пожалуйста, скажите, что дадите ей шанс покорить и ваше сердце?

[Guy Grobler]

Fantastic Book!
I hope it gets translated to English, as it deserves a larger reading audience.
The concept behind the book isn't new, but the story line and the execution of the concept is done brilliantly well. The hero saves the day, but not because he was always able too, but because it was installed in him.
The book also raises some really interesting ideas about memory and experiences and how we share them with the world.

[Kiralleta]

Я искренне полагала, что мои впечатления от «Творцов совпадений» будет сложно превзойти, но как же я ошибалась. Я прочла все 5 книг Йоав Блума, вышедшие на русском языке на текущий момент, и каждая из них чем-то зацепила, но «Руководство» больше всех. Здесь нет спутанности в конце, как в книге «Я всегда остаюсь собой», нет слишком сильной наивности, как в «Творцах совпадений», нет сюжета ради сюжета, как в «Мгновении ока». Так что на сегодняшний день «Руководство» моя любимая книга Йоав Блума, которую я прочла чуть ли не в последнюю очередь.

Книга написана именно для тебя, для человека, который читает эти строки. Он посвящена целиком тебе и в ней ты узнаешь, что ждет тебя в ближайшие дни и к чему можно и нужно готовиться. Тебе предстоит выдержать испытания, описанные в книге, но даже с руководством придется постараться.

Обычно Йоав Блум меняет какую-то деталь в мире и показывает читателю как этот мир функционирует в измененном состоянии. В этой книге люди научились торговать воспоминаниями, своим опытом и впечатлениями от пережитого. Теперь каждому доступен практически любой жизненный опыт за определенную сумму. Не буду спойлерить дальше, но картина вырисовывается очень интересная.

Главный герой - незаурядный молодой человек, которые всегда боялся проявляться в своей жизни, был тенью самого себя, которого нашло «Руководство» и чья жизнь теперь может поменяться на 360 градусов, если только он позволит себе следовать советам из книжки.

[Tatyana Naumova]

Не все постмодернистские штучки удачные, но эта неплохая

[Olya]

Автор как всегда на высоте. А в данном случае это ещё и метакнига с авторским подмигиванием читателю, очень классно. По динамике слабее "Я всегда остаюсь собой", но это окей. Сюжет то с его идеей держит интерес все время

[Olena Severin]

Книжка отлично подойдёт любителям внесерийного Макса Фрая: тут похожий по вкусу юмор и загвоздка сюжета, хоть и не такой вычурный слог. Пусть и не очень новая, но любопытная идея - передавать переживания (было в «Дающем») в алкоголе и еде - подтолкнула подумать о том, какой капитал носит в себе каждый из нас. Хотя в рецензиях книга заявлена как радостная, ее настроение иногда меняется прямо до нуарного, что мне понравилось даже больше. В общем, наводка книготорговца «тут вам и магический реализм, и хороший еврейский юмор, и игра с четвёртой стеной» попала в точку. Хочется больше отзывов на эту отличную книгу)

[Tatiana Shorokhova]

Лузер Бен занимается расцвечиванием текстов, вставляет занятные факты в скобки. Но однажды в его жизни появляется книга «Руководство к действию на ближайшие дни», а старичок из дома престарелых оставляет ему в наследство бутылку виски. Книга в сочетании со спиртным творит чудо с жизнью героя.

Не хочу вдаваться в подробности, но эта книга о переживаниях и воспоминаниях. Иногда меня вышибало на слезу, только потому четыре звезды. Считаю, если книга способна тронуть эмоционально, она удалась. Но, к сожалению, финал скомкан - и это очень печально. В целом весьма концептуальная вещь.

[Gulnar Rahimzade]

Too naive and cliche. Writing gets worse and worse, because of (especially) a lot of unnecessary forced thoughts on philosophy (just like Coelho). Plot is weak and has dozens of unanswered questions.

[krapivka]

10/5
теперь я могу точно сказать, что это — мой любимый автор, и «Руководство к действию на ближайшие дни» — моя любимая его книга.
и вот я даже не могу сказать вам, о чём она! иначе я испорчу вам весь интерес чтения его книги.
аннотация говорит о том, что герою Бену попадается в руки книга — «Руководство…», и он открывает его на рандомной странице, и книга и правда даёт руководства к действию, ценные советы. Но обращаться к ней нужно лишь в крайнем случае.

«да, мир несовершенен, неказист, полон царапин и дырок от мелкой лжи, от подделок. так он устроен. иногда что-нибудь соединяется, иногда что-нибудь рвётся. это мир. неидеальный. и в нём — неидеальные люди и компании, любовь в нём тоже неидеальная, вся в порезах, хрупкая, ломкая»

Йоаву удалось заманить меня в необычное повествование о жизни, о людях, об их воспоминаниях и переживаниях, о том, как это всё важно, очень-очень важно.

«осколки этого огромного переживания, которое ты называешь жизнью, разбросаны по всему миру»

эта книга — тот самый случай, когда будешь читать раздел «Благодарности», тот самый случай, когда почти прослезишься на последнем слове этой книги.

«оставляющие разрушительный след в самом главном веществе, которое только есть, — в ДНК души»

я никогда не пойму людей, решившихся продать его книги на авито. я никогда не устану благодарить людей, продавших мне его книги на авито.

если он напишет что-то ещё, что не будет переведено на русский — я нахуй выучу иврит.

[Rashel Tselniker]

אם התקציר תפס אתכם- רוצו לקרא!!
אבל ראו הוזהרתם, התקציר לא משקף בכלל את העלילה של הספר*.

*ספויילר: הספר הרבה יותר טוב מזה.

זה הספר הראשון שאני קוראת של יואב בלום, והאמת, הופתעתי לטובה. כתיבה סוחפת ומעניינת, קלילה ובו זמנית מלאה בפרטים ובמסרים חשובים שמושחלים בצורה אינטליגנטית.
ישנן המון קלישאות והן עובדות מצוין אחת עם השנייה.
אלמנטים של ריאליזם עם נגיעות של מדע בדיוני, קצת אקשן, קצת דרמה, דמעות של בכי וצחוק, ובעיקר חוויות של אנשים בעלי ערך רב.

אם אתם פחות מתחברים למדע בדיוני, כמוני, תהיו מוכנים לזה, לי באופן אישי זה לא הפריע יותר מדי, איך שהתרגלתי לרעיון ואיך שזה השתחל בעלילה.
ואם אתם רוצים לצלול לחווית קריאה שונה, מגוונת וקצת אקסטרווגנטית- רוצו לקרא (נראה לי כבר אמרתי את זה).

[Lily]

הסיפור מקורי ומעניין, אך היו לי ציפיות גבוהות והספר לא עמד בהן. הרבה מן ההתרחשויות היו צפויות.

[SnezhArt]

Теперь точно влюблена в Блума.

[Yael Lavan]

עמ 18 - יש דברים שצריך להרגיש, לא לתאר
עמ 23 - לחיות חיים שמוגדרים כהערת שוליים לחייו של מישהו אחר
עמ 24 - אף אחד לא יוצא לקרב נגד מי שהוא לא מכיר
לא משנה איפה הגורל מפיל אותך, העיקר רק לא לחיות חיים קטנים - עמ׳ 129
חיים שהם הכפפה שלך.. חיים גדולים לעומק - עמ׳ 129
הכוונות בעמ׳ 148-149
צריך גם לחיות את החיים, לא רק להרהר בהם - עמ׳ 155
לאהבות שעוד לא פגשנו אין פנים - עמ׳ 234
תמיד נשאר סדק. לומדים לחיות עם זה, כך או אחרת. - עמ׳ 235
הייתם עומדים מלוכדים שעה ארוכה, בלי לזוז, וחיכית שתתערבבו אחד לתוך השנייה, מולקולה-מולקולה. - עמ׳ 236
כשהחיים הצטמצמו מהדמיון לאפשרות אחת, אחת בלבד, משהו בהם נשבר. בעלי החלומות חיים כל הזמן את כל מה שלא קרה, את מה שיכול היה להיות. אנחנו מסוגלים לחלום מיליון אבל לחיות רק אחד, ואם לא נתרגל לזה הכל יהיה מאכזב. - עמ׳ 251
בין כולנו משתרע מרחק אינסופי שאי אפשר לגשר עליו -עמ׳ 269
זה שיש לי הרבה לא אומר שאני לא יודע את חשיבות המידתיות - עמ׳ 302
אז תודה.
לבן, האיש שכתב יותר מילים בתוך סוגריים מכל אדם אחר שאני מכיר,
לאסנת הברמנית עם הגומות, בעלת החיבה לקפיצה ממטוסים ולמוזיקה בריטית,
ליואב, האיש שהסכים לספר לכולם שהספר הזה שלו,
ולך. - עמ׳ 340

[Ori Pilo Kerman]

A terrific work of imagination full of magnificent ideas, thoughts and feelings, where every chapter and moments are carefully placed together in a very creative way to make a brilliant whole.

At the very first chapters of the book you understand that it was actually written as a guide, specifically to one of the main protagonists of the book: Ben.
Along with the perspectives of all the other characters of the plot, the chapters contain both the story of Ben, who finds himself involved with a society of people who are able to transfer "individual experiences" from one to another, and the words of the "mysterious all-knowing-author" to guide Ben when he seeks help.

I have no other words to describe this book other than magical and touching.
A must read for anyone who loves to imagine.
It is absolutely fun and charming.

Enjoy! ^^

[Charlie]

4.75/5
נראה לי שיואב בלום מכיר אותי יותר טוב משאני מכירה את עצמי, איכשהו
(7.2023)

[Towel]

אוקיי הוא היה כזה טוב--
קודם כל הקונספט של לשמור חוויות באוכל הוא מצויין
אני מאוהבת בבן איזה מאמי
אני ככ שמחה שלא היה שום דבר רומנטי בין בן ואסנת (ושהם בכל זאת היו עם מישהו בסוף מגיע להם)
לבן יש את העבודה הכי שווה בעולם (גם במהלך הספר וגם בסוף (אז בעצם העבודות הכי שוות בעולם))
אה כן אני שונאת את בן ואסנת אבל בקטנה כזה בקטע טוב שגורם להם להיות אנושיים (בן תתבגר אסנת תקשיבי לרגשות שלך יותר (בנוסף מה הקטע של הלא לחגוג ימי הולדת מעפנה))
דבר אחד מבאס: כשהם הרעילו את סטפן ממ שרציתי שנגלה שזה החוויות של בן🥺 כי לא אהבו אותו בילדות וכזה זה היה יכול להיות קטע ממש חזק של בניית דמויות וכזהה
אה וכן כל הקטע של הספר שמתייחס לעצמו ממש עובד

[Mari]

I really enjoyed reading this book, such a fun read! I love Yoav Blum’s writing and how he doesn’t take himself too seriously. Also, I like how his books are enjoyable but also make you think about life (like how in this one, for example, I thought a lot about how you are your collection of your experiences and about how important it is to live life to the fullest and experience different things) I read this book so quickly, it might even be my fastest read yet.
Plus I met him once at a book fair and he was incredibly nice :) if you’re here after reading this book and you liked it you should go check out his other books

[Vicki Kuro]

בדרך כלל אני לא קוראת ספרים בעברית. אבל כשיש ספר שנותן לי הרגשה שאני חייבת לקרוא אותו, אז אני חייבת לקרוא אותו!
צורת הכתיבה הייתה נהדרת, הרעיון מדהים, פיתוח הדמויות קרוב לשלמות.
הסיבה היחידה שלא נתתי 5 כוכבים היא בגלל הסגנון של הספר, שזאת כבר בעיה אישית שלי. מותחנים הם לא בדיוק כוס התה שלי.
בהחלט מומלץ בחום!

[Shoham Rochel]

מסוג הספרים שיעשו לך כאב ראש וישאירו אותך ער בלילה עם הרבה מחשבות ותהיות.
ההתחלה לא ברורה וקצת מבולגנת, ולוקח זמן עד שנכנסים לעניינים. אבל מהרגע שאתה קולט פחות או יותר מה הולך, העלילה סוחפת והכתיבה של יואב בלום קולעת כרגיל.

[Paulina Tuchschneider]

כוכב עבור זה שמישהו עימד וכרך את זה.

[Adee]

Charming, funny and witty, I enjoyed this book so much! I really felt that reading this book was some kind of unique experience, it's certainly nothing like anything that I'd encountered before.

[Galia Simon]

יואב בלום

הבה נדמיין את הדרך ה"אולטימטיבית" להעביר סיפור. נגיד שאין לנו שום מגבלות טכנולוגיות. ספר כמו שיועבר בעוד חמש מאות שנה, שש מאות, אלף, לך תדע.
הסופר קם בבוקר, ומחליט שהגיע היום. בחודשים שלפני ישב עם עצמו, חקר, חשב, בנה את העולם שאותו הוא רוצה להעביר. ועכשיו הוא יושב, מניח את ציוד ההקלטה על ראשו, ובמשך שעות ארוכות מדמיין במחשבתו את כל הספר, מראשיתו עד לסופו, בפרטי פרטים, בריכוז רב, חולם בהקיץ את מה שהוא רוצה לספר.
ה"קורא" שלו, יקבל את הסיפור הזה אחר כך, יניח גם הוא את המכשיר המתאים על הקרקפת, ויחווה את הסיפור בדיוק כמו שהסופר רצה לספר אותו, כחוויה עמוקה ואמיתית, כחלום ברור, כמציאות עוטפת ומלאת פרטים.
כמה נהדר, כמה נורא.

ג'ון לוק דיבר, בין השאר, על ההבדל העקרוני שבין המחשבה ללשון. השפה שבה אנו משתמשים להעברות המחשבות והחוויות הפרטיות שלנו (או "האידיאות" בלשונו של לוק) לא פנימית כמותן, אלא פומבית ומשותפת לכולם. כל מחשבה עוברת סוג של הצפנה ופענוח כאשר היא הופכת לתקשורת בין שני אנשים ולעולם לא נוכל באמת לדעת האם הצד שכנגד מבין את מה שאנחנו מנסים לומר לו, את התחושה או הרעיון שאנחנו מנסים להעביר לו, כי המילים תמיד יפריעו בדרך.
זו החולשה הגדולה של הספרות, זה היתרון העצום שלה.
הבחירה של הכותב והסופר במילים כאלו ואחרות מגבילה אותו ברעיון שינסה להעביר. זה מתחיל בשפה עצמה וממשיך במילים עצמן, בפיסול של הטקסט. במה שבוחרים להכניס ובמה שבוחרים להשאיר בחוץ. אולי בעיקר במה שבוחרים להשאיר בחוץ.

היתרון הגדול של טקסט הוא החופש לדמיין. הפגם הבסיסי הזה במהותו, שאומר "אני מעביר לך רק את מה שיש לי לתת לך במילים אבל חלק גדול ממה שאני רוצה לומר ימשיך להדהד הלוך ושוב בתוך ראשי, ומהרגע שתקרא את המילים, המחשבות והרעיונות בו כבר לא יהיו שלי, אלא שלך." ספר טוב לא מעביר לנו תמונת עולם, אלא מאפשר לנו ליצור אחת בעצמנו. זו הסיבה שספרים יכולים חברים טובים כל כך, בעיקר כשאנחנו קטנים, מלאי דימיון, מוכנים עדיין לפתוח את עצמנו לפליאה.
לסרטים יש את היתרון שלהם, למוסיקה את שלה, יתרון הספרות נמצא בנקודה העיוורת שלה, ומנגנון טכנולוגי שמצליח להתגבר על הנקודה הזו, או לצמצם אותה למינימום, הוא מפחיד, כי הוא הופך את הדימיון לפחות רלוונטי, את החוויה הכללית למדויקת ככל האפשר.
אל תתנו לי ספרים שבהם לכל מילה אני יכול לגלות בעצמי את כל הרבדים, שבהם בכל פעם שמוצג מקום אני יכול לקבל תמונה שלו, שבכל משפט שנאמר אני יכול לשמוע את הטון. תשאירו לי משהו. אני לא רוצה פלטפורמה יעילה להפליא, אני רוצה סיפור.

[Amit]

I read it right after I finished The Coincidence Makers and if I have to be brutally honest-
I found it much less interesting and compelling than TCM.

It starts with most basic thing in Blum's books- the 'High Concept, as I like to describe it for myself,
that very simple, yet complex, idea the reframes parts of our perception of the human experience.

With The Coincidence Makers, that high concept was very clear, and Blum managed to built around it an extremely believable lore and set of rules, to the point where you, as the reader, almost start to believe it yourself, because it just made too much sense, as funny as it sounds, and it made the plot built around it much more enticing.

That... didn't happened to me with the high concept on this book- the way it was explained, that 'set of rules' Blum built this time, it didn't clicked, it didn't sound believable, and, without getting into details, it took way too much inspiration from The Matrix, which culminated in, yes, that line.

I also didn't find the big McGuffin very interesting, it was just too predictable, too uninteresting.

But on the other hand, while The Coincidence Maker's characters were not very interesting and felt somewhat flat, Blum did far better job with the protagonist here- I was surprised by how much
I related to Ben on multiple levels, Blum described thoughts and feeling I thought were exclusive to me, and he managed to do so on several occasions during the course of the book.

Maybe the direct comparison to The Coincidence Make is unfair, I don't know, it was hard for me to avoid it since, again, I finished it right before this one and there were just too many similarities to ignore.

I wish there was a way to give 2.5 stars here, since I don't think it's a 2 stars book by any means, but also not quite reaching the 3 starts level, I am a harsh critique though.

[Everlee Windstorm]

צללתי לתוך הספר בלי לדעת על מה הוא מדבר, בלי שיהיה לי שמץ של מושג למה התקציר מתכוון. העמודים הראשונים היו לי מאוד מסקרנים ואז פתאום כל העלילה חזרה אחורה הישר לאקספוזיציה. ובהתחלה התאכזבתי ולא הבנתי מה קורה, ומתי כבר תתחיל העלילה, וכמה אפשר למרוח אותי עם הדמות המעצבנת הזאת בן שהיא פאסיבית וחסרת עמוד שדרה, ואז לדלג לדמויות אחרות שאין לי מושג מי הן ולמה הן קשורות למען ה'.
ואז התחילה העלילה.
וואו, היא הכתה בי, שאבה אותי הישר לתוך עולם מופלא ובנוי היטב שבו מתרחש הסיפור. חוץ מזה שבכלל לא הרגשתי שהספר נכתב בישראל (אלא אם כן הזכירו שמות של ערים במפורש) והייתי בטוחה שכל העלילה מתרחשת בלונדון האפרורית, הכתיבה הייתה ממש טובה. פילוסופית ועמוקה ומותחת, ואין דרך יותר טובה מלהגיד שהיא פשוט שוברת גבולות. הרגשתי שהמוח שלי מתפוצץ עם הטוויסטים בעלילה, עם הדרך שבה יואב בלום שובר את מוסכמות הכתיבה הרגילה ומנפץ אותם, ועושה את זה בדרך הטובה ביותר. הרגשתי שאני נשארת בפה פעור, והרגשתי שאני מחזיקה בידי ביצירה גאונית, קשה מאוד לכתיבה, ובכל זאת יואב בלום צלח לעשות את זה בצורה מבריקה, סוחפת ומותחת, שנותנת לנו הקוראים נקודות מבט שונות על החיים. ומתחת לכל זה, אני מרגישה בין המילים את התובנות שלו על האהבה, על בדידות, על החיים באופן כללי ועל איך שוברים את ההרגלים ההרסניים כלפי עצמנו. זה היה פשוט מדהים. הסוף היה סגור והרגשתי שאני מרוצה אחרי ההרפתקה שעברתי ביחד עם הספר הזה.
אז למה הוא לא חמש כוכבים, אם הוא היה כל כך מדהים?
אני לא חושבת שיש בו ממש משהו רע שאני יכולה להגיד: בזה הוא לא הצליח. כי הספר באמת ובתמים גאוני ואני אמליץ בחום לכל מי שמעוניין לקרוא אותו. אני חושבת שהדבר שמונע ממני להוסיף חצי נקודה לדירוג זה שהדמויות היו רחוקות ממני. איך אני אסביר את זה, זה לא שהדמויות לא היו ניתנות להזדהות, יואב בלום כתב אותן נפלא ונתן לכל דמות פרספקטיבה נהדרת ששפכה אור על כל אחת מהן, אלא פשוט... הן מבוגרות ממני ולי עדיין את הלבטים שלהם, וזה כנראה מה שמנע ממני להזדהות איתן באופן מוחלט. אני מאמינה שכשאקרא את הספר שוב כשאהיה מבוגרת יותר (וזה בהחלט יקרה!) אני אצליח יותר להבין את הדמויות ולהתחבר אליהן, ולצלול ביחד איתם אל עלילת הספר.
האם אני ממליצה? זאת לא שאלה בכלל. ממליצה בחום. ותהיו בטוחים ששאר הספרים שיואב בלום כתב יוספו מהר מאוד לרשימת הקריאה שלי.

[Maria]

“руководство к действию на ближайшие дни” - об этой книге я не знала ровно ничего, ничего не слышала, нигде не видела ранее названия. случайно оказавшись в книжном, что вовсе не входило в мои планы в тот день, я, как и Бен, главный герой, случайно наткнулась именно на нее, на книгу Йоава Блума.
я обратила внимание на обложку, где имя автора было мне хорошо знакомо - “творцы совпадений” израильского писателя остались в моем сердце и памяти, это произведение в списке моих самых-самых горячо любимых. оказалось, Блум подарил миру еще одну книгу, о которой я совсем не знала. недолго думая, я пошла к кассе.
меня терзали сомнения: никогда ранее я не брала книги просто так, без каких-либо рекомендаций. а вдруг это не интересно? а вдруг я разочаруюсь?
к счастью, мои страхи не оправдались.
“руководство” очень напоминает “творцов совпадений” (очень - это действительно мега сильно! если бы мне дали прочесть главу, не называя автора, я бы угадала с первой попытки).
начиная читать, я запаслась карандашом, дабы следить за действиями героев максимально внимательно, однако, карандаш понадобился мне совершенно для другого. мысли, идеи, рассуждения, “инсайты” - вот, что я подчеркивала чуть ли не на каждой следующей странице.
книги Йоава Блума - это своего рода сказки для взрослых, в которых сюжет не важен так, как важны идеи о жизни, любви, дружбе, одиночестве, силе и так далее.
книги Йоава Блума - это нежно, мило, легко, тепло, немного наивно и радостно.
к прочтению обязательно! на мой взгляд, оба произведения должны вовсе идти вместе в комплекте. их нельзя сравнивать, одно дополняет другое.
предупреждаю, что следует запастись записной книжкой и карандашом!

[Matea Oberan]

Vodič za dane koji dolaze lagano je ljetno štivo koje se pročita u jedno popodne. Mene nije kupilo na prvu, ali kako je priča odmicala, sve me više zaokupljalo i zadržalo do samoga kraja. Priča prati Bena, koji nakon smrti starijeg prijatelja nasljeđuje bocu skupog viskija. Poruka skrivena na etiketi odvodi ga u neobičan pub i svijet u kojem se tuđa iskustva, osjećaji i uspomene mogu dijeliti na sasvim neočekivane načine. Kao što i sam pisac kaže, svaka je knjiga šifra koju treba razbiti. Tako i ja mislim da svatko ima svoju interpretaciju iste priče, a mašta i misli jedna su neiscrpna rijeka. Svidjele su mi se poveznice s načinima na koje se misli i iskustva dijele, kao i ideja da često upravo uz čašu ili bocu više na površinu izlaze naša bit, misli i istine koje živimo, ali ih možda inače ne izgovaramo naglas. I premda je riječ o zaista laganom štivu, u meni je uspjelo dešifrirati neke malo dublje misli i teme. Možda je upravo u tome njegova draž. Čita se lako, gotovo usputno, a ipak ponešto ostane s nama i nakon što zatvorimo posljednju stranicu. A ako je ikada, poput mene, slučajno pronađete u Kauflandu i treba vam neka lagana knjiga za plažu, ova možda govori vaše ime 😉

[Or Lowi]

זה הספר השני של יואב בלום, וגם הספר השני שלו שאני קורא. הספר הראשון היה יצירת מופת בעיניי ונשאר אחד הספרים הכי טובים שקראתי בחיים שלי. לכן, קל להבין כי הגעתי עם הרבה ציפיות לספר הזה, מה גם שהוא מדורג הכי גבוה.

כמו בספר הראשון, גם כאן לקח לי קצת זמן להבין את העלילה ולהתחבר לסיפור. יש כאן המון דמויות על ההתחלה והסיפור מתואר מנקודות מבט רבות ולוקח בערך מאה עמודים להיכנס לגרוב. זה לא היה ספר של יואב בלום בלי קצת פנטזיה ריאליסטית ואני שמח לאמר כי הפנטזיה כאן עשויה טובה כמו בספר הראשון - היא מרגישה מקורקעת במציאות כלשהי, אמינה במידה מספקת ומעלה את השאלות הנכונות.

אבל לצערי, מלבד באמת כתיבה משופרת הגובלת לעיתים בפילוסופיה, וטוויסט מגניב באמצע הספר שאני לא ראיתי נעשה אי פעם בספר אחר, בלום לא מצליח לכתוב ספר מעניין מספיק והוא נשאר בגדר פוטנציאל לא ממומש בעיניי. קו העלילה המרכזי לא מעניין אותי מספיק, ודווקא הפוטנציאל הגלום ב״שטיק״ הפטנטסטי בספר לא מנוצל. במהלך הספר אנו מלטפים רעיונות מעולים בעיניי שהיו יכולים להיות ליבת הספר, אבל הם נשארים לא מפותחים.

זה לא ספר רע, ואין אף בנאדם בארץ שקראתי שכותב כמו יואב בלום ושיש לו את היכולת הפנטסטית-ראיליסטית שיש לו. ועם זאת, נשארת מאוכזב.

[A G]

С Блумом у меня сложные отношения: каждая его книга — как эмоциональный лотерейный билет. То влюбляешься, то раздражаешься, а чаще всего — мечешься от главы к главе, как маятник метронома. «Руководство к действиям на ближайшие дни» — не исключение. Это нечто среднее между Тетрадью смерти, Хемингуэем на дне бокала и фильмом Полночь в Париже, где герой внезапно оказывается по ту сторону логики, в мире, где всё зыбко, но ужасно красиво.

Идея о “пишущих” реальность людях звучит интригующе, и первые главы действительно затягивают. Но со временем возникает ощущение плотного киселя: сюжет теряет чёткость, а персонажи становятся скорее метафорами, чем живыми людьми. Тем не менее, финал собрал рассыпавшееся и оставил приятное послевкусие. Местами это книга о выборе и случайности, местами — просто красиво написанная фантазия на тему «что, если».

Моя оценка — 4 из 5. Непросто, но точно не зря. А к Блуму я, как всегда, вернусь — потому что даже когда он не попадает в точку, он попадает в сердце.

[Books of My Universe]

Довольно интересная к прочтению. Очень интересный стиль написания. Интригующий сюжет, автор для этого использует очень забавные приёмы.
Вряд ли это книга для каждого - в том плане, что не каждый, наверное, найдёт отголоски себя в героях - однако, я соглашалась с некоторыми размышлениями; а иногда даже было ощущение, что кто-то забрался внутрь меня и просто описал мои ощущения.
☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆
It's an interesting to read book. I really liked the style. The plot is twisted, for that the author uses such tools that I've never met before.
Maybe this book is not for everyone, I mean not everyone can find themselves in characters somehow. But as for me, I agree with some topics. Sometimes I even felt as if someone got into me and then just described my feelings.

[milana lokatosh]

как всегда очень ярко, нетерпеливо, нежно и трепетно. сюжеты, которые придумывает блум невероятны, а истины, которые он вкладывает в текст, излечивают душевные раны. я благодарна каждому слову в этой книге и восхищена тем, как автор пытается приблизиться к читателю на максимально близкое расстояние. в «благодарностях» он признается, что получается это с трудом, а потом темнота и несколько фраз:

спасибо.

бену, человеку, который писал больше слов в скобках, чем кто бы то ни было из всех, кого я знаю,
оснат, барменше с ямочками на щеках, которая любит прыжки с парашютом и британскую музыку,
йоаву, человеку, который согласился всем рассказать, что эту книгу написал он,
и тебе.

до слез.