אפשר למצוא אותו בכל מקום, את לאבקרפט. אי אפשר להבין את התרבות של המאה ה-21, את הספרות, את הפנטזיה, בלי להכיר אותו. אז 'התוהו המזדחל' הוא באמת מבוא לא רע, וכל החבר'ה מקת'ולהו עד ניארלטחוטפ, דרך הערבי המטורף עבד אל-הזרד נמצאים כאן. יש כאן כמה קלאסיקות, כמו 'קריאתו של קת'ולהו', וכשהוא טוב, הוא טוב, לאבקראפט. זו למעשה קריאת חובה לכל מי שרוצה להבין לעומק כל מה שקרה בשדה האימה / פנטזיה / מד"ב מאז - ומי לא רוצה. שתי אזהרות - זה קובץ סיפורים, ולמרות שכמה מהם (במיוחד הקצרים יותר) מתעלים לרמה מאוד גבוהה, הם לא אחידים ברמה, ובארוכים יותר יש המון קטעים מתים. אזהרה שנייה - למרות התרגום הלא רע של דניאל ברק, אין שום דרך להעביר את הסגנון של לאבקרפט במלוא גוני גוניו לעברית. אז בואו נקרא לזה 'מבוא' או 'סם מעבר'. לוקחים, שואפים עמוק, מפנימים, ועוברים לספרים באנגלית. ההנאה מובטחת. טוב, חייבים עוד משהו קטן - לא נדבר כאן על גזענות, ועל דטרמיניזם ביולוגי, וכל הדברים האלה. אנחנו כבר מספיק גדולים לקחת מהספרים האלה את מה שטוב, ולהשאיר בשנות ה-20 של המאה ה-20 את מה שהיה מקובל בזמנו, והיום פחות, נכון? אנחנו קוראים את 'ארץ הישימון' ושומעים את 'קאטס' גם אם יש שם אצל אליוט המון שורות נורא מבחילות על יהודים שהם כמו עכברושים, ואצל לאבקרפט אין אפילו את זה. אז לקרוא בלי רגשות אשמה, לקחת את התנופה המיתית, את יצירת העולם, את המבנה הפתלתל של המשפטים, ואת כל המטען התרבותי שהסיפורים האלה נושאים איתם, ולצאת קצת יותר עשיר, ועם קצת יותר הבנה לתרבות של המאה ה-21, שלקחה מלאבקרפט הרבה יותר ממה שמישהו מוכן להודות.