Lichtenberg and the Little Flower Girl

by Gert Hofmann

From dross to gold, an enchanting tale of love is spun. Goethe, Nietzsche, Schopenhauer, Kierkegaard, Wittgenstein, Tolstoy, Einstein – all praised the writings of Georg Christoph Lichtenberg (1742-1799), a mathematician, physicist and astronomer by profession, and an aphorist and satirist on the sly. In  Lichtenberg and the Little Flower Girl , novelist Gert Hofmann weaves a wondrous fictionalized tale of Lichtenberg’s real-life romance with “the model of beauty and sweetness,” Maria Stechard, a flower seller he meets one day near his laboratory in Gottingen. “The greater part of what I commit to paper is untrue, and the best of it is nonsense!” says Lichtenberg, our hunchbacked hero. His daily life of “wrestling with death,” of electricity machines and exploding gases, is plunged into new passion the day he encounters the “Something is found that was lost for a long time.” Soon he teaches her to read and write, she helps him keep house… and then? Colored with Lichtenberg’s boisterous, enlightening meditations on life, death and everything in-between, this stunning fable-of-awakening was described by The Washington Post as “a quiet and convincing description of human happiness… a fine and original book.”

Genres: German Literature, Fiction, Germany

Paperback

First published January 1, 1994

About the author

Gert Hofmann (1931 – 1993) was a German writer and professor of German literature.

He was the father of poet Michael Hofmann, who translated some of his father's works into English.

Reviews

[Steffi · Rating 4 out of 5]

Georg Christoph Lichtenberg, Naturwissenschaftler in Göttingen, der auf seinen zahlreichen Wissensgebieten nie den ganz großen Durchbruch schaffte, wurde stattdessen mit seinen Aphorismen bekannt. Weniger bekannt ist dem ein oder anderen sicher, dass Lichtenberg bucklig, klein und insgesamt kein besonders schöner Anblick war. Wie er darunter gelitten haben mag, führt uns Gert Hofmann in seinem Roman vor Augen. (Dazu auch lesenswert: Silvia Bovenschen hat in ihrem Buch Über-Empfindlichkeit: Spielformen der Idiosynkrasie Lichtenberg ein Kapitel gewidmet und beschrieben wie Lichtenbergs Buckel, seine Schrulligkeiten und die Aphorismen zusammenhängen.)

Bei Hofmann befindet sich Lichtenberg in seinen 30ern, auch wenn er wie ein alter Mann anmutet. Seine Bedürfnisse sind aber eben die eines jungen Mannes, aber eine Frau zu finden ist bei seinem Aussehen (und seinen Gelehrten-Eigenarten) alles andere als einfach. Der Autor beschreibt Lichtenberg zwar schonungslos, zeigt durchaus, was an dem Kerl lächerlich wirken mag und auf Zeitgenossen ja auch lächerlich wirkt. Doch was bei dem Leser ankommt ist das Gefühl unendlicher Einsamkeit und Traurigkeit.

Als ein sehr junges Mädchen in seine Wohnung zieht (ihr Alter ist für den heutigen Leser befremdlich), entspinnt sich langsam (aus meiner Sicht ein wenig zu langsam) eine zarte Liebesgeschichte. Lichtenbergs Umwelt staunt, ist neugierig, zerreißt sich das Maul. Dass die Geschichte kein gutes Ende nehmen wird, legt schon der Tonfall nahe.

Mir hat der Roman sehr gut gefallen, er ist in einem ganz eigenen Ton geschrieben. Allerdings hat er, trotz der Kürze, ein paar Längen: Der ein oder andere Disput mit Kollegen oder Gedanken über wissenschaftliche Ideen hätten für meinen Geschmack nicht sein müssen.

Nachtrag: Habe mir gerade eine alte Folge des Literarischen Quartetts angeschaut, in der das Buch besprochen wurde. Erst da habe ich erfahren, dass die Stechardin Hofmanns letzter Roman war (war deshalb das Manuskript nicht überarbeitet?). Dass "Blumenmädchen" ein Synonym für Prostituierte sein kann, wusste ich auch zuvor, nur fand ich das durch das Buch nicht bestätigt. Insgesamt amüsante Diskussion, der man anmerkt, dass seitdem einige Zeit vergangen ist.

[Victoria · Rating 5 out of 5]

Brigid Brophy said, I've heard, that the two best things in life are sex and the 18th century, not necessarily in that order. Lichtenberg and the Little Flower Girl would be a good example of what she means -- even being about, in a highly imaginative fictional way, an 18th-century person, Georg Christoph Lichtenberg, seems to enliven this work in a way that suggests the energy of that period. In the hands of Gert Hofmann, as translated by his son the poet Michael Hofmann, this strange character enters into a strange relationship which beautifully embodies the existence of happiness and the constant possibility that it may happen to any one of us at any time -- and its transient nature, and how something else, something good, can still happen after it ends.

The edition I read is not that pictured but this one from CB Editions in the UK. A reviewer describes the inappropriate nature of the image on the cover pictured, so one would do well to get the plain-brown-wrapper edition from the admirable CB Editions.

Michael Hofmann sees this work as part of a loose trilogy of books about story-telling that came at the end of the writer's life, the other two being The Film Explainer, which I read some years ago and haven't reviewed here yet, and Luck which I've just received. Possible The Film Explainer will require re-reading with Michael Hofmann's thought in mind.

[Nina · Rating 2 out of 5]

While I believe that everyone deserves love, I draw the line at making a 13 year old move in with an old (-ish) man.

[Sarah · Rating 4 out of 5]

I really love Lichtenberg, my favorite aphorist. I would only recommend this book to anyone who is likewise inclined to him, as it wouldn't likely hold interest for people with no knowledge of his life or collected aphorisms The Waste Books. This fictionalized phase of his life, in which he lives with a teenage girl as common wife, was charming and is based on truth. At first I thought it romanticized, and I can't say that isn't so not having been there. But as someone interested in German thinkers, I much enjoyed it.

[flowerville · Rating 1 out of 5]

fictional account/romanticization of lichtenberg's actual historically proven paedophiliac exploits

[Rock · Rating 1 out of 5]

The style of the writing here is thoroughly charming, and nearly as charming is the story it tells of the romance between the awkward, misshapen, aging scientist and the teenage girl from the lower classes. But, as you may have noticed, there is an age difference there that is undoubtedly inappropriate in our era, and I believe was also considered improper, if not uncommon, in the 18th century in which the story takes place. Also inappropriate in both eras is that the scientist essentially buys the girl from her parents. These two facts sure left a bad taste in my mouth, but I think the essential weakness of the book is that they go uncontextualized. I think the author was going for realism here, particularly because of how he handles the death of the girl, but it's hard to judge if you aren't an expert in 18th century central European social mores. There are a few hints that the romance was considered improper by the communities around the scientist, but was that because of the age difference, the class difference, the monetary element, or simply that the scientist was a bit of a weirdo who wasn't expected to be successful in matters of the heart? I don't think it's fair to the reader to not provide more hints at an answer to that question.

[Shashwata Ganguly · Rating 3 out of 5]

"The west's answer to Lolita" as one newspaper in the blurb of the book claims it, "Lichtenberg and the little flower girl" is Hoffmann's account of the romance between Lichtenberg and a thirteen year old girl, Maria Stechard. The theme itself sounded somewhat revolting and was one of the reasons I had picked the book up in the first place. The book is written in a style that conveys almost a childlike joy and innocence in the way it portrays things, even when the themes are rather dark: how Lichtenberg's "friends" in Göttingen treated him due to his hunchback, or how his Hungarian visitor almost smacked his lips at his teenage mistress. While the book managed to portray the characters in a sympathetic way, such that even this strange relation did not constantly knock on my 21st century puritanical mind all the time, I had difficulty connecting to or even caring for the characters or their fate too much. Perhaps it would be interesting to give the original German version a go at some point.

[persades · Rating 1 out of 5]

a story about an old hunchback pedophile man who is also a professor. idk why people like this book even some describe it as charming & beautifully written. it’s neither of those things. had to drop it. I picked it up bc in a blog they reviewed it with “ Now that I’ve read it, I feel pity for that alternative life I would have led had I not” ….. I would’ve done better never reading this.

some extracts from the book

“ When she was finally naked, and he pulled her to him, he saw she was still a child. She got quite beside herself, throwing her little head from side to side and and crying: No! No! He said: Wait! and blew out the last candle. “

the character isn’t at all likeable or nor do I find myself sympathetic towards him

basically a German Lolita novel

[Siv30 · Rating 3 out of 5]

ג`ורג` כריסטוף ליכטנברג (Georg Christoph Lichtenberg ), הוא אדם אמיתי שחי ופעל בגטינגן של המאה ה- 18. מדען, סטיריקן ואנגלופיל. הראשון שהחזיק פרופסורה בפיזיקה ניסויית. אתם יכולים לקרוא בקישור על פועלו ויצירתו הן המדעית והן הספרותית.

קומתו הנמוכה והגיבנת, שממנה סבל בגלל עיוות של חוט השידרה, הם שני מאפיינים שיחדו את המראה של הפרופסור. מה שלא מנע ממנו לפרוץ ברומנים רבים ומגוונים בעיקר עם קטינות, בנות המעמד הנמוך.

רוב הספר מתמקד בפרק חיו שבין השנים 1777 – 1782 ובמערכת יחסיו עם מריה שטאשהרד, שהיתה אז בת 13. הוא היה בן 35, אבל זה לא מנע מהפרופסור המכובד הפוך אותה לפילגשו. בשנת 1780 היא עברה לחיות איתו, היא היתה בת 15. בשנת 1782 היא נפטרה בת 17.

לטעמי הספר לא כתוב טוב ולצערי לא נהנתי מהקריאה בו (למעט מספר פנינים לשוניות ומחשבתיות של הפרופסור שנהג לתעד את מחשבותיו). הבנתי שהופמן כותב במקור מחזות, וזה ניכר בכתיבה שעמוסה במלל ולהג של הדמויות שמדברות אחת עם השניה ועם עצמן, עד שבא לי להגיד די! במערכת יחסים אמיתית לפעמים יש גם שתיקה נעימה...

למרבה עוגמת הנפש שלי, בנוסף לתיאורים מחיי היומיום של הדמויות, הספר גם כלל כל מיני תיאורים על היחסי האישות שלהם, שמעבר למבוכה שהרגשתי עבורו, גבר בן 35 שמזיל ריר על ילדה, לא הצלחתי להתחבר אליהם.

מה שמוביל אותי לתהיה עד כמה ההתנהגות של ליכטנברג נחשבה לסוטה באותה התקופה (מאה 18 בגרמניה)?

האם יש ויתור על נורמות ההתנהגות בגלל שליכטנברג פרופסור מכובד שחי באיזור יוקרתי יחסית? ברור לי שבארץ זה לא היה עובר בשתיקה, לא בגלל הפוריטניות או הנאורות של התרבות הישראלית, אלא בגלל הניצול המשתמע ממערכת יחסים כזו: ניצול של הילדה שבאה ממעמד נמוך ולכאורה מקבלת חיים טובים בתמורה לשירותי מין.

מישהו כבר היה דואג להוציא את זה לעיתונות ולעשות מטעמים ושמח.

לי מערכת היחסים הזו נראתה מאוד הזויה, שלא להגיד הביאה לי בחילה קשה, למרות שאין ספק שליכטנברג היה מאוהב בנערה, אבל כמו שאומרים אצלנו "גם כן אהבה".

ובכלל מה יש לאמר על "האהבה" לפחות מהצד של הילדה, שנמצאת כבולה במערכת יחסים שבשלב מסויים לא ברור רצונה להישאר בה.

במהלך הספר, הוא מאזכר שורת פרסונות שפעלו בגטינגן, אוניברסיטה קטנה בגרמניה, שהצליחה להוציא מבין שורותיה 44 ! זוכי פרס נובל. תקלטו את המספר המדהים הזה.

[Jen · Rating 2 out of 5]

certainly odd and quirky. Not certain it is readable, though. Update: gave up after about 60 pages. Couldn't get into it and my reading time is sooo limited that I found I just wasn't picking the book back up. Back to the library.

[dreamwell · Rating 5 out of 5]

Spielerisch und erschreckend realistisch beschrieben.

[Ben · Rating 4 out of 5]

And then, asked the Stechardess.