Status Updates From فلاسفه بزرگ: آشنایی با فلسف...

151

המעבר מהפילוסופיה של המאות ה-17-18 לפילוסופיה הגרמנית של המאה ה-19 והפוסט מודרניזם היה כמו לנסוע בכביש בין הרים ולפתע להיכנס למנהרה חשוכה ומפותלת, כשהיציאה ממנה הגיעה עם הפרגמטיסטים האמריקאים והפילוסופיה האנליטית. מעניין אם מישהו אי פעם טען שהצלחתו של העולם דובר האנגלית (הבריטים וארה"ב) הוא תוצאה של המסורת הפילוסופית האנגלו-סאקסית.

בכל אופן, הפרק הבא והאחרון, על וויטגנשטיין, עשוי לספק שיגעון נוסף לסיום.

הפרק על הוסרל והאקזיסטנציאליזם מטלטל.
הוסרל היהודי ההגה את הפנומנולוגיה, חקר החוויה והחשובה במדעי החברה והרוח.
תלמידו הנאצי היידיגר ברא את הפוסט מודרניזם, שדרך התפלספויות אקזיסטנציאליסטיות של סארטר, דרידה ופוקו הניחו את היסודות לשיגעון מתוחכם, כזה שגורם לאידאליזם הגרמני להישמע שפוי.

פוסט מודרניזים בקצרה: סארטר תמך בטרור באלג'ריה. אלבר קאמי השיב "בין אמא שלי לבין צדק, אני בוחר באמא". על כך הפך קאמי למוקצה בשמאל.

גם באלף שנות חיים לעולם לא הייתי מגיע להזיות המשונות, המזוויעות והיפות לעיתים של הפילוסופיה הגרמנית במאה ה19. זה נראה כמו מה שנברא בזמן ובמקום יחודיים מאוד, בתנאים נדירים מאוד. יש כאן תמהיל של חכמה חריפה ונועזת עם טירוף טוטאליטרי ורצחני. יש המון דברים טובים ללמוד מהם ויש המון זכויות, אבל זה כלל לא מפתיע איך כל הפרוזה הדרמטית הזאת הולידה את המרקסיזם, הפשיזם והנאציזם שהובילו למוות וסבל של מאות מיליוני נפשות אומללות.

הפרק של וורנוק על קאנט מצטיין בהצגה בהירה ופשוטה של משנתו המורכבת. על אף שהוא מעט דל - כמבוא זה מצוין.

בפרק על הגל, זינגר משום מה מסנגר את משנתו המוזרה כל הזמן. הוא מרחם עליה שלא הבינו אותה כראוי, לנוכח מעל למאה מליון קורבנות הנאציזם והמרקסיזם.

לפתע בפסקה האחרונה הוא נזכר לומר שכל משתנו מבוססת על שגיאה בהבנת טבע האדם. חסר גם ביקורת על משנתו על ההיסטוריה, שהיא הזויה ודמיונית ונשמעת מיסטית לגמרי ולא רציונלית בכלל...

הפרק על קאנט מצטיין בהצגת ההצגה פשטה ובהירה של משנתו המורכבת. על אף שהוא מעט ומשמיט דברים בסיסיים - כמבוא זה מצוין.

בפרק על הגל ומרקס, מרגיש שפיטר סינגר מסנגר את הפילוסופיה המשונה של הגל כל הזמן ומרחם עליה שלא הובנה כראוי, חרף מעל למאה מיליון קורבנות שנגרמו בגלל פרשנותה.

בפסקה האחרונה לפתע הוא טורח לקבוע שהיא בנויה על הבנה שגויה על טבע האדם. זה ברור, אבל ניכר שגם שפילוסופיית ההיסטוריה שלו הזויה ובדיונית.

הקריאה הרבה יותר מהנה וזורמת ממה שחשבתי. כמו לקרוא פודקאסט. מגי שואל שאלות מעולות ועצם העבודה שכל פרק כולל שיחה עם פילוסוף אחר נותנת תחושה של מגוון.
אם זאת אני עצמי צריך להרהר למה אני ממשיך לקרוא ספרים על פילוסופיה במקום על דברים יותר פרקטיים...