“מעולם לא הוכרז סופית סופם של הנעורים. אבל בשלב מסוים חמקנו איש־איש לחייו, איש־איש לגורלו. לא נפרדנו, התפרדנו כמו דברים שהיו דבוקים זמן רב מדי ורצו להינתק. ובמשך זמן רב עוד נדמה היה שזה עתה הלכנו, שצריך להפעיל כוח ועיקשות כדי להאמין בממשות החיים החדשים אל מול כוח הכבודה של המיתוסים הישנים. רק בדיעבד, מקץ ימים רבים, הסתבר שכוח כבידה אחר, ערוּם ונחרץ, זה של המסה המצטברת של השנים, קבע בינתיים את שלטונו. והמיתוסים הישנים החווירו, היטשטשו, הפכו לסיפורים שסופרו פעמים רבות מדי וכבר אינם מסופרים עוד.”