D. A.

“הגענו אל הספסל "שלנו" כמעט בשעה אחת עשרה בלילה. לא היינו לבד. עוד כמה זוגות נוספים החליטו לנצל את אוויר הערב הקריר לסיבוב רומנטי בשבילים השקטים.
מיכל עקבה אחר מבטי.
"הלוואי שהיינו יכולים להיות כמוהם".
"מה הכוונה?" עניתי. "אנחנו כן כמוהם, לא?"
"להם אין סודות, הם בטח מספרים אחד לשני הכל".
היא שתקה.
"איזה סודות כבר נראה לך שאני מסתיר ממך?" שאלתי.
המבט של מיכל השתנה. לא הצלחתי לפענח אותו. התלבטות, אולי?
"מי אמר שאני מדברת עליך?"
לא הייתי בטוח ששמעתי טוב.
"מה?"
"מה מה?"
"למה את מתכוונת?" השבתי.
"כלום".
"את מסתירה ממני עוד סודות, מיכל?”
― י.א. כהן, הניסוי