“במשך אלפי שנים אני הולך על דרכו של כדור הארץ,
ים סינהאלי בחושך הלילה בים המלאי
הפכתי רבים; העולם האפור של בימביסה אשוק
אני הייתי שם; עוד חשכה מרוחקת בוידארב נאגאר;
אני נשמה עייפה, ים החיים מסביב,
בנלטה סן של נטורה נתן לי שלום בלתי מוגבל

השיער הוא nidha כהה של Bidisha,
הפנים הן אמנות עבודתו; אחרי הים "
המפסק של המלח נשבר
כשראה את ארץ הדשא הירוקה באי קינמון,
כמו כן, הוא ראה את החושך; הוא אמר, 'איפה הוא היה כל כך הרבה זמן?'
בנאלטה סן נטורה מרים את עיניו כמו קן ציפור.

בסוף היום, כמו מילות טל
הערב מגיע; ניחוח הכנפיים מנקה את הריח.
כאשר כל הצבעים של העולם נשארים בחוץ, כתבי יד מאורגנים
אז יש נרקומן בצבע של ג'ונאקי;
כל הציפורים נכנסות לבית - כל העסקאות בנחל-הפור הזה;
יש רק חושך, בונלאטה סן פנים אל פנים.

Banalata Sen”