Udi

“היום, אתה מבין, הנפשות מחולקות לשתי אסכולות. יש רק שני מחנות, ואני אומר את זה בניגוד לרצוני: אחד מחוץ למחנות הריכוז ואחד בתוכם. ואף שהאחרון עלול להיות מאוד לא נעים, בכל זאת, זה המחנה היחיד שיש לאנשים הגונים.”
― Gregor von Rezzori, Memoirs of an Anti-Semite

“Death alone can make others respect our sufferings; and through death the most pitiable sufferings acquire dignity.”
― Thomas Mann, Buddenbrooks: The Decline of a Family

“מה שאני רוצה, אם לא אוּכל לתאר את כל האנשים שהיו בי, אז לפחות את אבא — ולפחות חלק מן המכלול הגדול, שלא ניתן להכילו, שהוא אבא וחומר חייו, העבר שלו ופעולות הגוף והמחשבות והתחושות והרחשים החומקים והמשפחה והאנשים שמסביב וכו׳ — הוא כמובן היקף חומר החיים שיש לכל אדם, לפי דרכו השונה, ולי, לפי דרכי. ובוודאי את המכלול שהוא אני, וחומר החיים שלי, הנמצאים בדפים אלה (וגם זה רק באופן חלקי) — מה שמסופר בהם עלי, ואותם דברים עלי שאני מעדיף לספר דרך מה שאני מספר על אבא, אמא, אילנה, החנות, חניתה וכו׳, ומה שנמצא בדברים אחרים ובאנשים אחרים שאולי עוד אתאר. ועם זה, גם היא, אותה צללית פנימית שקופה של התנגדות עיקשת, נשארת חלק מתחושת העצמיוּת שלי, שם וכאן, אז ועכשיו. ואיתה ההתעקשות להישאר, לעשות מעשה.”
― Yitzhak Livni, חומר החיים

“חורף… קרח־עולמים מכסה את קירות לבי. שעמום קהה, אשר מפניו תבוֹל כל תשוקה ומנשימתו ימות כל רגש, תוקף את כל פנימיותי, אני מתהווה חסר־תנועה, אני נעשה משא כבד על נפשי. רק דרך מוחי מסתננים תמונת חטמי, קול דברי, זקני, צחוקי, אנחתי – ואני שוטם בי את הכל. נקוט בנפשי על הכל. נכלם ומתבייש מהכל. כל מה שיש בי נראה מאוס, מזויף, נלעג ומעורר־גועל, כל הויתי מעוררת בי רגש של אשמה ורושם של תיעוּב. אין לי מקום.”
― Joseph Hayyim Brenner, בחורף