715 ratings (3.55 avg)
255 reviews
more photos (1)

Ami

Add friend

Ami’s Bookshelves

to-read‎ (296)
currently-reading‎ (1)
read‎ (722)

did-not-finish‎ (0)
translated_to_hebrew‎ (276)
in_my_library‎ (209)

favorites‎ (44)
abandoned‎ (14)
some_day_when_i_have_the_time‎ (12)

Stats | More…

Ami is Currently Reading

Ami is currently reading

Keeper of the Lost Cities (Keeper of the Lost Cities, #1)

by Shannon Messenger (Goodreads Author)

bookshelves: in_my_library, translated_to_hebrew, currently-reading

Reading for the 3rd time

Rate this book

Clear rating

1 of 5 stars 2 of 5 stars 3 of 5 stars 4 of 5 stars 5 of 5 stars

Ami said: " There is something very fresh and compelling in this book. I loved it.

Why to read?
- Interesting world building, good characters and plot. Great children (9+) book.
- Great action.

Why not to read?
- You can really see "Harry Potter" written all over thi ...more "

Aug 07, 2019 01:39AM · see review

Ami’s Quotes

“בשכונה, אפילו אם אתם לא עבריינים כבדים, לפשע תמיד יהיה תפקיד כלשהו בחייכם. אמנם יש דרגות שונות, אבל זה כולל למעשה את כולם, מהאמא שקונה קצת אוכל ש"נפל מהמשאית", כדי להאכיל את משפחתה, ועד הכנופיות שמוכרות כלי נשק צבאיים. השכונה גרמה לי להבין שהפשע משתלם, כי הפשע עושה את הדבר היחיד שהממשלה לא עושה: לפשע אשכרה אכפת. הפשע שייך לציבור. הפשע תר אחרי ילדים קטנים הזקוקים לסיוע ויד תומכת. הפשע מציע תוכניות-התמחות, משרות-קיץ והזדמנויות קידום. הפשע מתערה באוכלוסיה. הפשע לא מפלה אף אחד.”
― Trevor Noah, Born a Crime: Stories from a South African Childhood

0 likes

“... נרעדה והרחיקה את מצחה משמשת החלון הקרה. לא היה מה לראות, מלבד קרעי עננים ולילה. אם זה היה ספר או סרט, היא חשבה, היא היתה יכולה לקרוא את הכוכבים ולדעת לאיזה כיוון היא טסה. לדמויות תמיד היו הכישורים האקראיים המתאימים בדיוק להשתלט על המצב. כמו: תודה לאל על הקיץ ההוא בסירת המבריחים של הדוד, ועל נער הסיפון החתיך שלימד אותי לנווט לפי הכוכבים. הא.”
― Laini Taylor, Dreams of Gods & Monsters

0 likes

“- "דוסטוייבסקי חלם על בית דין, שכל הדרוש להגנת הנאשם ייאמר ע"י הקטיגור. כמה מאות שנים עלינו עוד לחכות לזה? הנסיון החברתי שלנו העשיר בסניגורים המאשימים את הנאשם ("כאדם סובייטי ישר, כפטריוט אמיתי, אינני יכול שלא להרגיש גועל-נפש למראה מעשים נפשעים אלה...")"

- "אף כי הענישה לא התיימרה ליהפך לפסק דין משפטי, הרי רשאית היתה להעניק 25 שנות מאסר ובהן כלולים:
- נטילת תארים ופרסים
- החרמת כל הרכוש
- כליאה בבית הסוהר
- נטילת זכות התכתבות -
והאיש היה נעלם מעל פני האדמה ביתר יעילות, מאשר לפי פסק דין פרימיטיבי."

- "פסקי דין שנקבעו מראש - הרי הם מקילים על דרך הקוצים של השופט!"

- "קשה לחרמש רק תנופתו הראשונה"

- "ספר החוקים אינו אבן ללא רוח המוטל על דרכו של השופט. סעיפי החוק פורסמו לפני 10, 15 ו- 20 שנים, ובינתיים חלו תמורות ושינויים... אין להיטפל לדיוק בחוקים המוצאים לרשות הרבים."

-”
― Aleksandr Solzhenitsyn, The Gulag Archipelago 1918–1956

1 likes

“אתה מטביע את עצמך במעמקי החופש, דוחק את עצמך לתוך אולם בית הנתיבות... מקשיב לשיחות מוזרות ואפסיות:
בעל מכה את אשתו, או שנטש אותה; החמות אינה מסתדרת משום מה עם כלתה; השכנים בבית משותף אינם מכבים את החשמל במסדרון ואינם מנגבים את הנעליים; מישהו מפריע למישהו בעבודה; ...

תהום פעורה בינינו! ולא ניתן לך לצעוק אליהם, לא להזיל דמעה ולא לטלטל אותם טלטלת גבר: הרי אינך אלא רוח, רוח רפאים, ואילו הם - בשר ודם.”
― Aleksandr Solzhenitsyn, The Gulag Archipelago 1918–1956

1 likes

“בסיום הועידה הובעו רחשי נאמנות לחבר סטאלין. כמובן, הכל קמים (בכל מהלך הועידה היו כולם קופצים ממקומם תמיד כשהיו מזכירים את שמו). באולם הקטן היו פורצות "מחיאות כפיים סוערות העוברות לתשואות".
שלוש דקות, ארבע, חמש הן סוערות, סוערות, סוערות ועוברות לתשואות. אבל הכפיים כבר כואבות. הידיים המורמות נרדמו. אנשים באים בימים, כבדה נשימתם.
המצב נראה טיפשי ללא נשוא גם בעיני המעריצים את סטאלין בכל מאודם. אבל מיהו הראשון שירהיב עוז ויפסיק? זאת יכול לעשות רק מזכיר הועד, העומד על הבמה, והוא שקרא את הפניה לסטאלין.
אבל הוא הרי זה מקרוב בא, הרי הוא בא במקומו של היושב בכלא. הוא מפחד! הרי כאן באולם ניצבים כל הנקוו"דאים, והם יבחינו בראשון שהפסיק!
ומחיאות הכפיים באולם האלמוני הקטן, בלי שהמנהיג ידע על כך, נמשכות 6 דקות! 7 דקות! 8 דקות! הם אבדו! בטלו ואינם! אין להם כח לעצור עד שיפלו אחוזי שבץ!
בעומקו של האולם, בתוך הצפיפות עצמה, עוד אפשר להערים, לא להגזים במחיאות, להפחית את הכח, את העוצמה - אבל בנשיאות, לעיני כל?!
מנהל בית החרושת לנייר, גברתן, ממולח, עומד בנשיאות, רואה את כל הזיוף והאין-מוצא שבמצב, מוחא כף!
9 דקות! 10 דקות! הוא מעיף מבט תוגה במזכיר, אבל הלז אינו מעז להפסיק. טירוף המוני! כל אחד מביט על סביבו, מתוך שמץ תקווה ועל פניו נסוכה נהרה. מנהיגי הגליל ימחאו כף עד שיכרעו תחתם, עד שיוציאום על אלונקות!
והנשארים באולם לא יירתעו גם אז, ומנהל בית החרושת לובש ארשת של מעשיות, וצונח על מקומו. והתרחש נס! לאן גזה ההתלהבות הכללית, הפורצת? הכל מפסיקים יחד עם המנהל ותופסים מקומותיהם...
הם ניצלו! הסנאי נמלך בדעתו וקפץ מהגלגל!...
ודווקא לפי מעשים אלה ניכרים האנשים העצמאיים. ודווקא את אלה מסלקים.
באותו לילה נאסר מנהל בית החרושת. "הדביקו" לו אשמה אחרת, והוא קיבל 10 שנים.”
― Aleksandr Solzhenitsyn, The Gulag Archipelago 1918–1956

1 likes

More of Ami’s quotes…