Status Updates From המתים והחיים מאוד

'ואז. מה קרה. שתינו יחד עכשיו במה קרה. ואז שתינו יחד בכלום. כלום. כלום לא קרה. היא מתיישבת. או לפחות מנסה להתיישב. וזה לוקח זמן. רגל רגל אגן גב תחתון חוליות גב עליון שכמות צוואר סנטר. הנה הסיכה הקטנה השחורה כנמלה משמאל לשביל שערה הישר. כשהיא סוף סוף חצי אנכית היא נראית בת שש, ככה עם הסיכת נמלה והשיער המפזז והפרצוף המבולבל לחמנייתי אפוי טוב משינה מתוקה. בא לי לבזוק עליה סוכר מרוב שהיא חמודה ככה.' ע.150

'ומאחורי גבי הרוטט מרעב ועייפות וריגוש שמעתי אותן מסתודדות. המורות. ואת לחשושיהן קטעו ברקים ורעמים קצרים של צחוק. וכריתי אוזן והקשבתי. וזה בא בגלים. לחשוש וצחוק ועוד צחוק ולחשוש. וצחוק גדול. ועוד רעם צחוק. ענק ממש. מאחורי. כתוב לה שם. חח חח אוי זה טוב חחח חי כתוב לה מה יש בפנים. חחח. ואחת ממש נחרה כחזירה מרוב צחוק ממש התפקעה ממש סמוך לאוזני ממש מעל לשכמה הימנית שלי חררר חרר הם כותבים לה נקניק וחרדל. הנה שששש.' ע.110

'הבקבוק, האחרון. הקוניאק. המשובח. ההנסי של אבא שלי. היה לו אחד כזה. תמיד. עומד. סגור חתום. אז ניגשתי ושלפתי וסובבתי את הפקק ופתחתי. עכשיו אני לא זוכרת אם זה היה כזה שמסובבים או כזה שפוקקים בפאאאק אחד ארוך החוצה אבל שלפתי או סובבתי וגמעתי. גלו גלו גלו. ככה ישר מהבקבוק. ועוד גלו גלו ועוד גלו גלוגלו. מבקבוק ההנסי האחרון. האחר. הניצב. החתום. בבר. בשידה. בסלון. של אבא שלי. בלילה שבין לבין. בין שמת לבין שנקבר.' ע.44-45

'ופתאום בום פצצה נוראי. ממש בומבה. כאילו איזה עמוד חשמל התמוטט בחצר. והמשכתי לשכב כמו עוף קפוא בפריזר בלי לזוז. ככה כמו ששכבתי כבר שעות ארוכות. על הצד. כאילו רגלי העוף שלי קשורות בחוט זו לזו, ממתינות, עם החור הגדול בבטן, להפשרה ולמילוי. באגוזים או שקדים או אורז עם משמשים או פירורי לחם וצימוקים, מה שיבוא. אבל הייתי מוכנה. עם הרגליים הקשורות, החור בבטן והכל.' ע.7