Status Updates From Family Matters

״כן״ השיב נרימן חרש. ״הייתי חייב לנעול בשרשרת הביטחון, כי אתם לא מכבדים את הפרטיות שלי״

ג׳האנגרי בחן את בבואתו ותהה אם משהו בהופעתו השתנה. הוא הכיר סיפורים שבהם נחשפו סודות של אשמה בתופעות גופניות- שלפוחיות שמופיעות על העור, ציפורניים שמשחירות, קול שמצטרד, שיער שנושר.

כשסבכם היה בסכנת מוות, מה שהדאיג אותו לא היה החשש שהוא ייהרג ויאבד את חייו, אלא את שמו הטוב. הוא תמיד אמר, לאחר שסיים לספר לי את הסיפור ״זכור, אנשים יכולים לקחת ממך הכל, אבל הם לא יכולים לגזול את הגינותך. לא אם אתה רוצה לשמור עליה…

יזאד הרגיש מפויס עם העולם, שלו משהיה זה שבועות. נראה לו מוזר שדווקא התמונות שעוררו בו אי-שקט כזה, השפיעו עליו בצורה כזאת. אולי זאת הייתה צורה חיובית של אי שקט, כמו שיש לבקבוקי תרופות שצריך לנער לפני השימוש.

״הם רק דרך אחת לנצח את הצער והעצבות שבחיים- בצחוק ובעליזות. הוציאי את הכלים הטובים, לבשי את בגדי החג שלך, אין שום טעם לאגור אותם. איפה אגרטל הזכוכית המלוטשת והקערה הוורודה מהחתונה שלך? … מחרסינה? הוציאי את כולם, אוקסנה, ושמחי בהם״

״ אני רואה שאת אף פעם לא משתמשת בכלים הטובים של אמי שנתתי לך לחתונתך״ אמר אביה. ״וודאי שלא, אבא, עם כל כך יקרים, כל כך עתיקים ושבריריים״ ״זאת סיבה להחזיק אותם נעולים? אני עתיק ושברירי, וג׳אל וקומי רצו להחזיק אותי נעול. אי אפשר לחיות ככה

בלי עקרת בית אין בית, בלי בית אין משפחה. ובלי משפחה שום דבר לא חשוב, הכל, מהמסד ועד הטפחות, מתפורר או מידרדר למצב של תוהו ובוהו, שהוא בעקרון מחלת המערב.
״אני לא חושב שיש להם מונופול על זה״ אמר נרימן.

״אילו יכולתי לרקוע ברגל הכל היה בסדד״ אמר נרימן בחיוך עקום. ״איך אפשר להכריח אנשים? חיבה ודאגה יכולות לבוא בכפיה? או שהן בלב, או שאינן בשום מקום.״

הוא הזיז את כתפו, התקין שוב את הכרית, יישר את הצווארון. הוא תפס את קצה הסדין שכיסה אותו וטלטל אותו, ניפח אותו כך שהוא יצנח ישר וחלק. האוויר שנשב מעל ירכיו המעורטלות גילה את מקור האי נוחות: מכנסי הפיג׳מה החסרים. … זאת הייתה תחושה מוזרה-

אחרי הוידוי הוא החריש בהרגשה שהוא התחיל להשתפך. הוא המשיך בעבודתו, הכניס את קצות הסטטוסקופ לאוזניו, רשם דברים בגיליון של נרימן, מדד את לחץ הדם. אבל מה שהוא רצה באמת מהפרופסור הזקן שלו היה כמה מילות חכמה על החיים.

״ביום ההולדת שלי? את צריכה לשתות משהו חזק יותר.״
״לא, אבא, זה נכנס לי ישר לראש ואחר כך יורד לי לרגליים.״
״אבל הוא צודק, רוקסי״ אמר יזאד. ״היום יש לנו אירוע מיוחד״
הילדים הוסיפו את קולם לדרישה ״כן אמא היום את צריכה לשתות משהו חריף!״

יזאד נשא אף הוא דברי אזהרה, והוסיף בינו לבינו שקשה כמובן לצפות מה ירגיז את השניים האלה- שהדרך הבטוחה היחידה היא לא לומר דבר ולא לעשות דבר.