Status Updates From מעפר באתי

הדילוג לכתבה בסוף הותיר פער עצום, חלל שעלינו כקוראים למלא ולהבין מה אכן אמת בין השורות.

היו מטאפורות ופיוטים יפים כל כך. זה ספר שהוא לא מושלם אך הוא חרוט היטב בנבכי הנפש, כי אי אפשר שלא. העולם כתוב כל כך טוב ומפורט היטב. אין ספרים כאלו ולא יהיו.

נותרו לי כמה קצוות פתוחים ושאלות שנותרו ללא מענה תוך אי הידיעה שמה מדובר בבדיה או באמת. אך כמו שאקסייבר אמר, מה היא אמת בעצם?
הסוף מטלטל וסוחף ואפל כמו שניקה מסוגלת לכתוב. ראיתי מעין סגירת מעגל עם הדואט בין הזיה לפיכחון לצד דמיון קל.

ידעתי שלקראת הסוף אני פשוט לא אוכל להפסיק לקרוא כמו שבוי בקסמו האפל, הרדוף וצדקתי. העלילה הלכה לכיוון לא צפוי כלל והתפנית עם הידיעה על מה שדאנקן הישר הפתיעה אותי מאוד והסוף היה נוגע ללב וכואב עם שביב תקווה. לא צפוי, מעורפל ואפל.

מאוד מסקרן אותי לאן זה ילך, הכיוון שהספר הלך אליו היה כל כך לא צפוי ומרגיש שיש תקווה שהדברים ישתנו למרות הגורל שנקבע מראש.

״הלכנו לאיבוד בנבכי הזמן.״

״ספרי לי עוד שקרים יפים, עורבת תמה. נראה אותך.״

מודה שלא ראיתי את הטוויסט הזה מגיע, תפס אותי לא מוכן.

״בפעם האחרונה שדיברנו היה בינינו הרבה כעס, אבל אז עיניך פגשו בעיניי. וכל מה שראיתי בהן הייתה הבנה עמוקה שהסיפור שלנו מעולם לא נועד להתממש, שהוא ניבא עבורנו רק טרגדיה.״

״גם כשאנחנו נלחמים על ההישרדות שלנו, בני האנוש עדיין בוחרים בדרך המושחתת ביותר כדי להרוס אותנו.״

״כמה כוונות מכתימות את נשמותיהם של בעלי הכוח שאמורים להגן עלינו? אלה שסמכנו עליהם להשמיע את קולנו, שנתנו להם אותו מבחירה בנאיביות גמורה ובביטחון כוזב, רק כדי שימיטו עלינו אסון אחר אסון?״

זה כל כך מותח וגם אם יש מבטים מסורבלים מעט אני נשאב לעלילה לסירוגין גם אם לוקח לזה כמה רגעים. העלילה נהנת בצורה כל כך חכמה והחלקים השונים בה מדהימים. עולם ומלואו שנשזר במחשבה.

אבל בכל הנוגע לסיפור של אדריאן אהבתי כל רגע, הכאב הכתיבה והסיפור היוצא דופן היה מעולה. האהוב עליי מכל הסיפורים כשהסיפורים עצמם הם החלק הכי יפה, עוצמתי ונוגע בספר.

אני חושב שמה שהפריע לי טרם סיפורה של אדריאן וחשיפת טרה כגבירת הקץ הוא העובדה שהיו יותר מדי התפלספויות ומטאפורות תוך דיבורים מיותרים שהתנקזו לחלק בעלילה שנמרח באיטיות מייסרת ללא תכלית. שזה לא משהו שקורה פעם ראשונה ונכח יותר בהתחלה.

282-290
סיפורה של אדריאן הוא האהוב עליי למרות שהספר עדיין לא הסתיים.
הכתיבה נשזרה בו ברכות ועוצמה והרעידה כל רגש עמוק בשיקוף יוצא דופן.

התפנית שקשורה לטרה לא הגיעה בתור טוויסט שמשאיר אותך על הקצה אלא נבנה לבד וכן היה משהו מעניין בזה שהוא לא נחשב בשנייה אלא נבנה לתוך נקודת מבטו של אקסייבר.

מצד אחד נסחפתי יותר מעשרה עמודים לספר בלי לשים לב ומצד שני הייתי צריך לחזור שוב כמה פעמים על משפטים מסוימים כי קראתי בלי שהם יחלחלו לתוכי. השנאה ואז הכמיהה ואז הצחוק ואז עוד פעם רתיעה של אקסייבר התישו אותי והמתח ביניהם היה מבולגן.

״היא לוכדת אותי בעיניה הנוקבות, והעצב שנשקף מהן גורר אותי למצולות.״

״אם כך אתן לך את המילים שלי ואגלה לך למה האפלה לוחשת לך, כשנדמה לך שאלה רק היא ואתה.״

״מכל תרחישי האימה שחוויתי בימים האחרונים, אני מבין שהם כלום ושום דבר לעומת הפחד הכי נורא שלי, שהוא אי-הידיעה.״
״בין שהאמת תאחה את החלקים השבורים שבי ובין שהיא תנפץ אותי סופית, לפחות היא תשחרר אותי.״
״

״אבל אם יש משהו שאני כן בטוח בו היא שהחתירה לאמת לא תלויה באופן שבו אקבל אותה. האמת היא פשוט האמת; היא לא מתחשבת בנסיבות או ברצונות שלנו, והניסיון לעוות אותה כדי שתתיישר לפי רצוננו ייכשל ויוליד שקרים הרסניים.״

״יש סיבה למה בני אנוש מעדיפים להימנע מטרגדיות. הם מעדיפים שקרים יפים. גם כשהם מסופרים בצורה מלאכותית שלא תותיר שום ספק למה שהם באמת. הם יעדיפו להאמין להם, ויבחרו לעשות זאת במודעות מלאה.״

״זו תפאורה נאותה עבור שני עורבים צמאי דם שכמונו.״

אני לא מסוגל לקרוא יותר את הביטוי ״המפלצת שבתוכי״ איזה מתיש…
אבל אני מבין את הפואנטה של זה.
אני חושב שמה שמפריע לי לצד ביטויים מעט מסורבלים ללא הועיל זה העובדה שיש יותר תיאורים מאשר מעשים. לפחות כרגע.

״כל אלה הם אמת. אבל מה היא בעצם האמת, אם לא תעתוע בדיוק כמו השקר עצמו?״

״חיי נוסדו על גבי שקרים מתעתעים, שעומדים כולם על שאלה אחת שתשובתה מאיימת למוטט אותם עליי ולקבור אותי בהריסות.״

“הדבר היחיד שכעת אוחז בי הוא כאב שאין לו קץ.״

גם במחיר תלישת נשמתי והודעתה בקריעה לגזרים.