Status Updates From Tales from the Café (Before...

״כדי להגיע לרמה הגבוהה ביותר עליך לבוא במגע עם הרמה הגבוהה ביותר.״

אז מצד אחד הסיפור עם גהוטארו וחברו מויצ׳י נסגר מעולה ונגע ללב אך רציתי דווקא לראות מה השינוי שקורה בעתיד של חיי האב ותגלית בתו וטיב יחסיהם אולי נגלה זאת בסיפורים הבאים אך נותר בסוף מקום לסיפורה של אמא של קאזו והקושי שנראה מול אמא.

היה נחמד לראות שוב את הדמויות מהספר הקודם לצד הפרט שהתגלה על כך שהאישה בשמלה היא אמא של קאזו לצד פרטים נוספים על חייה שנכתבו קודם לכן ומיקי הקטנה שרוצה להגיש בעצמה קפה לאנשים החוזרים בזמן והסלנג הצרפתי היה משעשע מאוד ותוספת נחמדה.

העיסוק באובדן והייסור של גוהטארו כאב ועל האובדן שלו וההסתרה מפני בתו שהיא מאומצת על ידו ואביה האמיתי הוא חברו הטוב שאינו בין החיים היה כבד והשיחה ביניהם באמת הייתה סוחפת ויכולתי ממש לדמיין את השניים. רציתי לדעת לאן זה יתגלגל בהווה.

אפילו קראתי פעמיים עשרה עמודים ולא שמתי לב שאפילו דפדפתי מרוב שהייתי שקוע בעלילה.
אני כן מרגיש קצת פספוס, מצד אחד היה עיסוק נהדר של החברות ביניהם והצגת הרקע היות וזה הסיפור הכי ארוך מארבעת הסיפורים אך הלא נודע לאחר המאורע קצת מבאס.

הסיפור הראשון בספר על החבר הכי טוב היה מעולה.
אני מודה שבהתחלה הייתה חזרתיות מעיקה קצת ולקח לי קצת זמן להתרגל שוב לכתיבה כשאני מתנתק כל רגע ולא מצליח לשמור על זמן קריאה רציפה אך לקראת אמצע הסיפור הצלחתי להישאב אליו ולדמיין אותו.

״מגיע לך להיות מאושר!״ הוא שינן בשכנוע עמוק. ״תפסיק כבר לייסר את עצמך במחשבות עלי,״ הוא דחק.
-הציטוט הזה גרם לי לתהות אם גם אבא היה חושב כך אם הייתי חוזר בעצמי בזמן אחורה להיותו צעיר.