Status Updates From Family Matters

יזאד נפנה אל רוקסנה והעיר שהיה טוב לראות את ג׳אל באותו ערב, להיווכח שהוא סוף-סוף מצא בעצמו מעט עמוד שדרה. ״חבל רק שזה לא קרה לפני כן. אולי אז הצ׳ילי לא היה נזרק מהבית שלו.״
״מי יודע״ אמרה רוקסנה. ״יש דברים שקורים רק כשמגיע זמנם.״
…

״לגננים יש אגודלים ירוקים, לאנשי השיפוצים - שחורים וכחולים.״ הוא אמר בניסיון לצחוק בלבביות. ״סיכון מקצועי״.

רוכב אופנוע עבר לידו חבוש במסכת נשימה. כמו שהעניינים מתנהלים, בקרוב יצטרכו כולם מסכות כאלה- אבל כמה נפלא היה אילו היתה מסכה שיכולה לסנן את בעיות העולם.

״כן״ השיב נרימן חרש. ״הייתי חייב לנעול בשרשרת הביטחון, כי אתם לא מכבדים את הפרטיות שלי״

ג׳האנגרי בחן את בבואתו ותהה אם משהו בהופעתו השתנה. הוא הכיר סיפורים שבהם נחשפו סודות של אשמה בתופעות גופניות- שלפוחיות שמופיעות על העור, ציפורניים שמשחירות, קול שמצטרד, שיער שנושר.

כשסבכם היה בסכנת מוות, מה שהדאיג אותו לא היה החשש שהוא ייהרג ויאבד את חייו, אלא את שמו הטוב. הוא תמיד אמר, לאחר שסיים לספר לי את הסיפור ״זכור, אנשים יכולים לקחת ממך הכל, אבל הם לא יכולים לגזול את הגינותך. לא אם אתה רוצה לשמור עליה…

יזאד הרגיש מפויס עם העולם, שלו משהיה זה שבועות. נראה לו מוזר שדווקא התמונות שעוררו בו אי-שקט כזה, השפיעו עליו בצורה כזאת. אולי זאת הייתה צורה חיובית של אי שקט, כמו שיש לבקבוקי תרופות שצריך לנער לפני השימוש.

״הם רק דרך אחת לנצח את הצער והעצבות שבחיים- בצחוק ובעליזות. הוציאי את הכלים הטובים, לבשי את בגדי החג שלך, אין שום טעם לאגור אותם. איפה אגרטל הזכוכית המלוטשת והקערה הוורודה מהחתונה שלך? … מחרסינה? הוציאי את כולם, אוקסנה, ושמחי בהם״

״ אני רואה שאת אף פעם לא משתמשת בכלים הטובים של אמי שנתתי לך לחתונתך״ אמר אביה. ״וודאי שלא, אבא, עם כל כך יקרים, כל כך עתיקים ושבריריים״ ״זאת סיבה להחזיק אותם נעולים? אני עתיק ושברירי, וג׳אל וקומי רצו להחזיק אותי נעול. אי אפשר לחיות ככה

בלי עקרת בית אין בית, בלי בית אין משפחה. ובלי משפחה שום דבר לא חשוב, הכל, מהמסד ועד הטפחות, מתפורר או מידרדר למצב של תוהו ובוהו, שהוא בעקרון מחלת המערב.
״אני לא חושב שיש להם מונופול על זה״ אמר נרימן.

״אילו יכולתי לרקוע ברגל הכל היה בסדד״ אמר נרימן בחיוך עקום. ״איך אפשר להכריח אנשים? חיבה ודאגה יכולות לבוא בכפיה? או שהן בלב, או שאינן בשום מקום.״

הוא הזיז את כתפו, התקין שוב את הכרית, יישר את הצווארון. הוא תפס את קצה הסדין שכיסה אותו וטלטל אותו, ניפח אותו כך שהוא יצנח ישר וחלק. האוויר שנשב מעל ירכיו המעורטלות גילה את מקור האי נוחות: מכנסי הפיג׳מה החסרים. … זאת הייתה תחושה מוזרה-