Status Updates From The Robots of Dawn (Robot, #3)

באורורה המין היה משעמם. קיבלו אותו בשלווה, בקלות – ממש כמו נשימה. מי שהרגיש את הדחף פנה אל כל מי שנראה לו מתאים, ואם אותו אדם מתאים לא היה עסוק באותה שעה בעניין שאינו סובל דיחוי, התנהל המגע המיני באורח שהשניים מצאו נוח ביותר. כמו נשימה

ארשת הפנים, הניצוץ בעין, התחושה של – נעימות – חביבות – משהו שאפילו אני אינני יכולה להביע – קבלה – הסרת המחסום הנורא החוצץ בין אנשים. אהבה, אני משערת – מילה נוחה להקיף את כל אלה ועוד יותר

נגיעה אחת בלחיך ואני ידעתי. אתה לימדת אותי מה אני יכולה לדמיין. לא את השיטה, לא את ההתקרבות המשעממת, המסויגת, של שני גופי אדם, אלא דבר מה שלעולם לא הייתי מעלה על דעתי כי יש לו איזה קשר לכך

הבאת אור לחיי והראית לי, מבלי שאפילו תדע זאת, מה יש בחיים; על שפתחת בהם דלת, על שהצבעת על שביל; על שהראית לי את האופק. הנגיעה הגופנית לא הייתה ולא כלום. רק נגיעה. אבל היא הייתה תחילת הכול.

הטאבו על נגיעה בגוף האדם הפך אפילו את גופי שלי לאסור ללא־נעים. אני יכולה להעביר יד על צד גופי לשלב רגל על רגל להרגיש את לחצה של ירך על ירך אבל אלה הם מגעים אקראיים, חסרי חשיבות. להפוך את המגע למקור הנאה בכוונה תחילה היה עניין אחר לגמרי