Ilai > Recent Status Updates

por primera vez, finalmente, en español

איך אני איתך

אני אוהב את האפליקציה הזאת כל כך: את הממשק, את הזכר העתיק הזה של אינטרנט ישן שעוד אפשר להיאבד בו, שלא אונס אותך במה שדומה לך, את הלאסוף ספרים כמו פוקימון, את הזיכרון שסך הנתונים שהוא אתה הוא לא כלא אלא הבטחה, את הבדידות, את הצבע המחריד—

״ופתאום אתה לבד
עם הגוף שלך, שלא מסוגל לאהוב אותך,
והרצון שלך, שלא מסוגל להציל אותך--״

שנים אני רואה את זה בעולם מבלי לדעת שאני רואה, ופתאום. טקסט מצליל כל-כך מהר כל-כך שאם זה לא היה הגיוני כל-כך זה היה נדמה כישוף

משתמש בעדכון הזה רק כדי לחלוק שאני מרגיש מבורך שסוף סוף יש חינגה בגודרידז. תודה לכולכם

you wake up with scars from wounds inflicted in someone else’s dream. you are never told—

waited a lifetime for this

הגיע הזמן

שוב, ושוב

such a fine fucking work by such a virtuoso of void, every word brimming with the unknowability of itself, actual people in actual situations, or not, these are memories but they shift, loved ones die, that is, change, thank god, in the glory of Bolano's seventeen (as is the glory of all seventeens), eternalized in word, born memorialized and eviscerated in word, a past described away in literature -

I read Bolaño to remind myself of glory. True glory: that of people forgotten in pages. His career is fractured: his shorter works always hint at a much larger thing, while his large works always hint at something much smaller. True readers know his first real book has not been written yet. We read in anticipation.

פחות לבד

גבר בן 67 כותב נערה עמה. נקרא בדיוק כמו שזה נשמע. (יפהפה וגרוע להחריד)

lumpencommendatore lucid dreaming

מנדט שחור-לבן מקועקע בלב העולם
אנחנו נוסעים עליו בדרך לבית ספר

I have so little time to dream.
I have all the time in the world.

I speak in my dream.
I speak after my dreams.

מצב שהטקסט הכי עצום בהיסטוריה. מבאס מאוד

מצב שהטקסט הכי עצום בהיסטוריה. מבאס מאוד