Lev Sheinberg > Recent Status Updates

ג׳האנגרי בחן את בבואתו ותהה אם משהו בהופעתו השתנה. הוא הכיר סיפורים שבהם נחשפו סודות של אשמה בתופעות גופניות- שלפוחיות שמופיעות על העור, ציפורניים שמשחירות, קול שמצטרד, שיער שנושר.

כשסבכם היה בסכנת מוות, מה שהדאיג אותו לא היה החשש שהוא ייהרג ויאבד את חייו, אלא את שמו הטוב. הוא תמיד אמר, לאחר שסיים לספר לי את הסיפור ״זכור, אנשים יכולים לקחת ממך הכל, אבל הם לא יכולים לגזול את הגינותך. לא אם אתה רוצה לשמור עליה…

יזאד הרגיש מפויס עם העולם, שלו משהיה זה שבועות. נראה לו מוזר שדווקא התמונות שעוררו בו אי-שקט כזה, השפיעו עליו בצורה כזאת. אולי זאת הייתה צורה חיובית של אי שקט, כמו שיש לבקבוקי תרופות שצריך לנער לפני השימוש.

״הם רק דרך אחת לנצח את הצער והעצבות שבחיים- בצחוק ובעליזות. הוציאי את הכלים הטובים, לבשי את בגדי החג שלך, אין שום טעם לאגור אותם. איפה אגרטל הזכוכית המלוטשת והקערה הוורודה מהחתונה שלך? … מחרסינה? הוציאי את כולם, אוקסנה, ושמחי בהם״

״ אני רואה שאת אף פעם לא משתמשת בכלים הטובים של אמי שנתתי לך לחתונתך״ אמר אביה. ״וודאי שלא, אבא, עם כל כך יקרים, כל כך עתיקים ושבריריים״ ״זאת סיבה להחזיק אותם נעולים? אני עתיק ושברירי, וג׳אל וקומי רצו להחזיק אותי נעול. אי אפשר לחיות ככה

בלי עקרת בית אין בית, בלי בית אין משפחה. ובלי משפחה שום דבר לא חשוב, הכל, מהמסד ועד הטפחות, מתפורר או מידרדר למצב של תוהו ובוהו, שהוא בעקרון מחלת המערב.
״אני לא חושב שיש להם מונופול על זה״ אמר נרימן.

״אילו יכולתי לרקוע ברגל הכל היה בסדד״ אמר נרימן בחיוך עקום. ״איך אפשר להכריח אנשים? חיבה ודאגה יכולות לבוא בכפיה? או שהן בלב, או שאינן בשום מקום.״

הוא הזיז את כתפו, התקין שוב את הכרית, יישר את הצווארון. הוא תפס את קצה הסדין שכיסה אותו וטלטל אותו, ניפח אותו כך שהוא יצנח ישר וחלק. האוויר שנשב מעל ירכיו המעורטלות גילה את מקור האי נוחות: מכנסי הפיג׳מה החסרים. … זאת הייתה תחושה מוזרה-

אחרי הוידוי הוא החריש בהרגשה שהוא התחיל להשתפך. הוא המשיך בעבודתו, הכניס את קצות הסטטוסקופ לאוזניו, רשם דברים בגיליון של נרימן, מדד את לחץ הדם. אבל מה שהוא רצה באמת מהפרופסור הזקן שלו היה כמה מילות חכמה על החיים.

״ביום ההולדת שלי? את צריכה לשתות משהו חזק יותר.״
״לא, אבא, זה נכנס לי ישר לראש ואחר כך יורד לי לרגליים.״
״אבל הוא צודק, רוקסי״ אמר יזאד. ״היום יש לנו אירוע מיוחד״
הילדים הוסיפו את קולם לדרישה ״כן אמא היום את צריכה לשתות משהו חריף!״

יזאד נשא אף הוא דברי אזהרה, והוסיף בינו לבינו שקשה כמובן לצפות מה ירגיז את השניים האלה- שהדרך הבטוחה היחידה היא לא לומר דבר ולא לעשות דבר.

אין לזקוף לחובתו של איש את העובדה שמוצאו מן הכפר, אך גם איש אינו רשאי להפוך זאת למילה ולדבוק בה בעיקשות; מי שטרם הצליח להשתחרר מהפרובינציה, נמצא מחוץ לתחום שיפוטה של ההשכלה.

״רוב האנשים מניחים שהמציאות היא או אובייקטיבית או סובייקטיבית ואין שום אפשרות נוספת. לכן כאשר הם נוכחים שדבר מסויים אינו רק הרגשה סובייקטיבית שלהם, הם קופצים למסקנה שהוא חייב להיות מציאות אובייקטיבית״

אבל מרקס טעה כשהוא זלזל בכוחן של הדתות המסורתיות. גם אם הם רק קישוטים מעל מבנים כלכליים מודרניים, אנשים נוטים להזדהות עם קישוטים ולזהויות של אנשים יש השפעה עצומה על ההיסטוריה. כוחו של המין האנושי מבוסס על גיבוש זהויות המוניות.

צעד מכריע בדרך לאיחוד המין האנושי יהיה להבין שלבני אדם יש גוף. במאה השנים האחרונות הטכנולוגיה הרחיקה אותנו מהגוף שלנו. אנו הולכים ומאבדים את היכולת לשים לב למה שאנחנו מריחים או טועמים משום שאנחנו שקועים במסכי הסמארטפון והמחשבים.

הנטייה היהודית לחפש תשובות לכל השאלות בטקסטים קדומים הייתה מכשלה קשה להשתלבות והתקדמות בעולם המדע המודרני, שבו התשובות הן תוצאה של תצפיות וניסויים.

הרוויתי את שני הצמאונות, שמי שמתעלם מהם עת ארוכה סופו שהוויותו מתייבשת: ממגון האהבה וצמאון ההתפעלות. כי אם אין לך מי שיאהב אותך אינך אלא ביש מזל, אבל אם אינך אוהב- הרי זה אסון.

יותר מכל איננו יכולים להרשות לעצמנו שלא לחיות בהווה. מאושר מכל בני התמותה הוא זה שאינו מבזבז אף רגע מהחיים החולפים על זכרון העבר.

מדהים כמה מעטים הם האירועים והמשברים בדבר ימינו, כמה מעט הפעלנו את מחשבתנו, כמה מעט התכנסנו. ..
כמעט לכל האנשים משיכה אל החברה, ואילו מעטים משיכתם העזה היא אל הטבע.

כמיהתי לידע באה והולכת לסירוגין: אבל תשוקתי שראשי יהיה נתון במרחבים שאינם מוכרים לכפות רגליי היא תמידית ומתמשכת על פני כל השנה. הישגנו הנעלה ביותר לא יהיה ידע, אלא זיקה אל הדעת.

״כל שעשיתי הוא להראות לך את כוחה של ההתחדשות המחשבתית הטמונה בך. כל הדוגמות, כל האמיתות המוחלטות מסתכמות באמת אחת: אין אמת מוחלטת. ״
ועל כן, חבר, אני מאחל לך שמצפונך יהיה שקט, שגופך יהיה בריא ושתגיע למנוחה.. הכל למען הצדק ובאמצעותו.

לסיכום, חבר יקר, אני ממליץ שלא תתייחס למדריך זה כאל תורה מסיני. תמיד אנחנו נחפזים מדי לייחס מעין קדושה לאות המודפסת.

כשהעליתי את שאלותי לא חפצתי אלא לעודד אותך לבחון אותן. אנרכיסט אמיתי הוא הנכדה אנרכיסט בכוחות עצמו.

הקניין יוצר את הסטייה המינית….

תאר לעצמך שכל צרכיך היו מסופקים בצורה הגונה, שהיה לך די והותר- וכי אינך סבור שאותם חשקים, מוגזמים לעיתים, שיוצרת בך תחושת המחסור הנצחי, יילכו ויעלמו?

מי שאינו רעב, שאינו חרד יום-יום למחר, שאינו שרוי אמנם בהדר אך מוקף בנוחות יחסית..

המולדת היא מושג אנושי נשגב ועמוק יותר מכל טריטוריה מוחשית. כי מולדתו של האדם היא העולם כולו, והיא תזכה בתואר זה, כלומר תיהיה מולדת הכל, כאשר הצדק ימלוך בארץ כולה, בעקבות מאמצים שהצלחתם אינה בגדר אוטופיה, אף כי יש שיאמרו כך.

בעל בית החרושת, התעשיין הדגול, במקום לפעול למען הציבור נותן את דעתו רק לעושרו שלו ושל בעלי המניות שלו, על חשבון הצרכנים, כלומר הציבור הרחב.

בהתבסס על כוחם המוחלט, אותם קפיטליסטים נוטלים לעצמם את הזכות להניח למצרכים להירקב, אף שמאות אנשים יכלו להתקיים מהם.

הקניין חיסל את החירות- מהזכות ללכת ולבוא שנחסמה בחומות וגדרות שעליהן הופקדו שוטרים ושופטים, ועד לזכות לעבודה, היות שבעל הקניין רשאי להותיר את אדמותיו לא מעובדות ולמנוע מכל אדם את היכולת לשאוב מהן את הגורמים הדרושים למחייתו.

ואולם, מהיכן תוציא את לחמך אם לא מן הארץ? על כן שלך היא האדמה, שלך ושל כל בני מינך. היכולת לעבדה ולהוציא ממנה את מחייתך טבועה בישותך, ולאף אחד אין זכות לדכא אותה.

״אבל יש לי משהו שלא יהיה לו לעולם…האיש לי מספיק״