Amit’s Reviews > The Positronic Man > Status Update

"אנדרו," היא אמרה ברכות. "בוא. אנדרו. עכשיו. בוא. אתה יודע מי אני."
"מיס הקטנה," הוא ענה, חלש מכדי להישמע.
ואז הוא עצם את עיניו והחשכה אפפה אותו – סוף סוף אנושי לחלוטין – והוא התמסר לה ללא חרטה.

המחשבה האחת והאחרונה שנשארה לפלטה באה אליו ונחה לרגע במוחו לפני שהכול פסק. לרגע הוא ראה את הדמות המהבהבת של היצור האנושי הראשון שלפני כמעט מאתיים שנה ראה בו את מה שהוא היה באמת. הילה של אור וחום אפפה אותה. שערה הזהוב הזוהר זרח כאור זריחת השמש. היא חייכה אליו, אותתה לו...

אנדרו אמר: "והאם איש לא יזכור שטכניקת השתלת האיברים התותבים, המאפשרת לחברי בית המחוקקים להמשיך ולהחזיק בכיסאותיהם עשור אחר עשור כאשר הם היו צריכים כבר מזמן להתנדנד לעבר קבריהם, היא משהו שהוא כמעט לחלוטין שלי?"

"בעוד שאפילו עכשיו – ברגע זה, פה, היום – אני יכול להגיע לסופי פשוט באמצעות מילה של בן אנוש שיש לו את הסמכות המתאימה..."

"בסדר גמור. אתם יכולים לחזור ולערוף זה את ראשו של זה, או לתת זה לזה מכות חשמל קטלניות או משהו, בלי הודעה מוקדמת אם אתם רוצים. אבל עובדה היא שאף בן־אנוש לא הומת בהוצאה להורג משפטית במשך שנים רבות כל כלך שאיש אינו יכול לזכור את הפעם האחרונה, ובהחלט אין כל תעמולה שאי פעם שמעתי עליה להתחיל לבצע שוב הוצאות להורג כאלה.

לגביו, הסימנים על פני הירח היו מעין כתב מרתק: התרשומת הארוכה של הזמן, פואמה ארוכה שליצירתה נדרשו מיליארדי שנים ושגודלה חייב יחס של הערצה. והוא לא יכול היה למצוא כל מוות בפניו הלבנים של הירח, אלא טוהר, חומרה רבת יופי, קסם צונן נפלא שנראה כמעט כמו משהו קדוש.

"ההיסטוריה האנושית רצופה דוגמאות לכך. אבל הרעיונות עצמם הם רק רעינות. לעולם אסור לחנוק אותם. הם צריכים להיות מוצגים לעין כול, להיבדק, להיבחן, להידחות אם צריך, באוויר החופשי... בכל מקרה, החוק הראשון לא אומר דבר בקשר לרובוטים הכותבים ספרים. מקלות ואבנים, אנדרו – אלה יכולים לגרום נזק. אבל מילים..."

"לעזאזל עם החוק הראשון, אנדרו! החוק הראשון אינו חזות הכול! כיצד אתה יכול לגרום נזק למישהו עם ספר? ובכן, על ידי זה שתחבוט בו בראשו עם הספר, אני מניח. אבל לא באופן אחר. רעיונות אינם יכולים לגרום נזק, אפילו רעיונות מוטעים, אפילו רעיונות טיפשיים ומרושעים. אנשים עושים את הנזק. הם לוקחים לעתים רעיונות מסוימים ומשתמשים בהם כהצדקה לעשיית דברים נוראים ובלתי מוסריים.

אנדרו אמר: "האם גופות אנושיים אינם יפהפיים בפונקציונליות שלהם, ג'ורג'? ולמרות זאת אתם מכסים את עצמכם."
"אנו עושים זאת לשם שמירה על חום גופנו, לשם ניקיון, לשם הגנה, לשם קישוט. ומתוך היענות לנוהג החברתי. דבר מזה לא מתקיים לגביך."
אנדרו אמר: "אני מרגיש עירום בלי בגדים."

"אני מנסה לאמץ גישה אוהדת, אבל בשום פנים איני יכול להבין מה זה עלה על דעתך, אנדרו. גופך הוא כה יפהפה בפונקציונליות שלו עד שזה ממש בושה לכסות אותו – במיוחד שאינך צריך לדאוג לא בקשר לבקרת טמפרטורה ולא בקשר לצניעות. והבד לא ממש יושב יפה, לא על מתכת."