None Ofyourbusiness Loves Israel’s Reviews > עשו > Status Update

"... היא הרכינה את ראשה, סחטה את עטרת מחלפותיה, והמים ניגרו מהם כנחל. לאה לא הסתפרה מעודה. כשהיתה תינוקת פחדה מקולם המנקש של המספריים, כשהיתה ילדה פחדה מידיו הממשמשות של הספר, כשהיתה נערה פחדה מן השינוי, וכנעשתה עלמה כבר היה שערה ארוך מכל הצמות שבכפר וגזירתו נראתה לה ככריתת איבר מגופה. פעם אמרה לי שאם תסתפר תחוש כאבים ודם יזל משערה החתוך..."

"... לתמהים על הסגנון יאמר כאן כי ביחסיהם של פלובר וירושלים היה, אכן, איזה ניבול. הסופר הדגול אף טרח לציין שפלט נפיחה ברגע שנכנס לראשונה אל העיר, וזו, בחושי הגמול המלוטשים שלה, השיבה לו במנה יפה של עגבת דרך אותם אחוריים ממש, וגם הדברים האלה ידועים והנפש היפה תיטיב להבינם גם בלא להתעמק בפרטים ..."

"... את הידיים השקיעו בבטון ביום שיצקו בו רצפה חדשה למאפייה. הכל הופתעו שיעקב הטביע בבטון דווקא את ידו הפצועה, קטועת הזרת, כי בדרך כלל הוא נוהג להסתיר אותה בכיס מכנסיו, והיום אין זו זוב פעולה מכוונת, אלא הרגל שקנתה לה היד, להיסתר כערצב מאור השמש ומעין הזולת ..."

"... הצבוע והנחש ראו את צעדיו, הריחו את זיעתו, זיעת האוהבים המתוקה, סרו מדרכו והניחו לו ללכת. הקידה, הצבר והצלף אספו את קוציהם מפני עורו. פלאים שעבדו בשדות התבוננו בעיניו, השקוהו מים, האכילוהו שמן וגבינה, זיתים ובצלים, עוללות ולחם, ועקבו אחריו במבטם בשעה שקם, הודה להם, והתרחק אל אופק אהבתו ..."

... אביו מת ברעב, פשוטו כמשמעו, ואחיו הבכור יחזקאל, שברח מפני ציידי-האדם של הצבא התורכי, נפצע במנוסתו ואיש לא ידע מה אירע לו. יחזקאל היה כתף זריז וגברתן של חביות יין ושקי חיטה, "טוב לב כמו יונה שגרה בכותל וחזק כמו הפיל שהביא את מלכת שבא."

"... שנה לאחר גיורו מכר מיכאל נאזארוף את ביתו ואת שדותיו, הטעין על שלוש עגלות-צב את אשתו ההרה, את שני בניו, את מחרשותיו, את רהיטי ביתו ואת שקי הזרעים, ציקצק בלשונו לשוורים הגדולים וללהקת האווזים שנולדה מן הזוג שהביא מירושלים, ועלה עם כל הכבודה ארצה. אמא נולדה בדרך לארץ-ישראל ..."

"... חודש ימים עבר. באף מגליד, בעכוז קלוף ובאיבר דווה נשא הדוכס אנטון לאישה את תועבת נפשו, הנסיכה האוסטרית רודולפינה. הכל תמהו בראותם שהחתן אינו מביט בשום אישה שבאה אל הטקס. סבורים היו שעודנו חלש מן המסע ומן הניתוחים. איש לא ידע כי ירושלים, הנישאת בדם נגועיה באשר ילכו, לא הרפתה מטרפה ..."