Amir Gutfreund > Quotes

“מיכל תלתה בי עיניים: "יש לך משהו רציני להגיד לי, נכון?"
... זה היה הרגע שבו היה אפשר. מיכל ואני יכולנו להיות יחד. זוג. אוהבים. מחוברים. נדרשה ממני המילה הנכונה. אפילו לא המילה הנכונה, רק משהו שמיכל תוכל להאחז בו כדי להישאר. לא ללכת.
אמרתי: "לא."
לא. מנהיגתן של המילים הקשות, השוללות. בחרתי בקשה מכולן, במלכה האם, היא ולא אחרת. לא להניח למיכל אפילו סדק.
היא הרכינה את ראשה אל חזי. "אני אכתוב לך.”
― Amir Gutfreund, בשבילה גיבורים עפים

“the regular crying, lights on”
― Amir Gutfreund, Our Holocaust

“קיוויתי שתחסך ממני ההעפלה המאומצת בסולם החיים. ייחלתי שבדרך לבית הספר תקרה תאונה אטומית-מגנטית, וכמו ספיידרמן או באטמן אהפוך מילד בשיכון לגיבור-על עם תכונות-על וחיי-על. לפני התאונה גם ספיידרמן לא ידע מה יהיה, שכב על מיטתו בעיניים פקוחות בלי לדעת מה יעשה, ופתאום, במקום מישהו רגיל שלא נועד להצטיין בשום דבר - ספיידרמן.
החרדות תכפו: ומה אם לא תהיה לי תאונה אטומית? ומה אם לא אפול לבוץ רדיואקטיבי?”
― Amir Gutfreund, בשבילה גיבורים עפים

“אין לי מושג מה השיא אותי להתבדח איתה דווקא ביום השנה ל"דקר".
"מה איתך, היום זה יום השנה ל'דקר'", דקרה בי כשהתקשרתי אליה, עליז ונרגש, "הבוקר הייתי בטקס. אין לך נשמה?"
גיחכתי: "טוב, להיות עצובים בגלל כמה חבר'ה שקצת טעו בדרך..."
או משהו בסגנון.
אני לא זוכר.
דליה התחילה לבכות.
"למה את בוכה, דליה?"
היה רק קליק של ניתוק. התברר לי שאביה של דליה הוא אחד מנעדרי "דקר". בקטגוריה של פגיעה ברגשות נשים, אני חושב שזה היה הישג השיא שלי.”
― Amir Gutfreund, בשבילה גיבורים עפים