בכיתה ג׳ כשהחריפו כאבי הגרון של ניסים אמא שלו אמרה שהדלקות האלה בשקדים עושות אותו חלש וילד חולני, ונסעה איתו בוקר אחד לעיר המחוז רחובות לרופא מומחה של ״אף אוזן וגרון״. הרופא הזה, הסביר לי ניסים, בודק רק אפים אוזניים וגרונות של אנשים ולא שום דבר אחר.

הם נסעו במונית עם עוד כמה אנשים עד רחובות אבל בדרך הרגיש ניסים רע ורצה להקיא.

פעם הם כבר נסעו באוטובוס לרחובות לבדיקות, ובאוטובוס ניסים הקיא פעמיים כי האוטובוס נורא קפץ והתנדנד וקופץ כל הזמן והוא קיבל ״מחלת ים״, אז אמא שלו החליטה שבפעם הזאת הם יסעו במונית, לא מונית ״ספיישל״ אלא עם עוד כמה אנשים. וכך נסעו להם ניסים ואמו וישבו להם צפופים מאד מאחורי הנהג שהיו לו במונית שתי שורות של מושבים עם כסא מתקפל בשורה הראשונה כדי שיוכלו הנוסעים לעבור אחורנית,

אבל בדרך ניסים רצה להקיא גם במונית, במיוחד אחרי קטע הכביש הזה ביבנה שיש שם עלייה גדולה ומייד ירידה, ובהתחלה פתחו לו חלון ואמרו לו לנשום עמוק. את האויר והרוח וזה לא עזר, ועשה לו חשק עוד יותר להקיא, אז בסוף הנהג היה צריך לעצור בצד כי כל הנוסעים כבר צעקו לו לעצור, ונתנו לאמא שלו עצות שונות כמו להחזיק לו את המצח כשהוא מקיא בצד הדרך ואיזו אישה אפילו הוציאה מהתיק שלה לימון ונתנה לו להריח אותו.

ברחובות אמר הרופא המיוחד לאף אוזן וגרון שניסים צריך לעבור ניתוח כדי להוציא את השקדים שיש לו בגרון וגם מה שיש לו באף שנקרא ״פוליפים״ ואת זה אמר, עושים רק בבית חולים בתל אביב.

אמא של ניסים ניסתה להראות רגועה אבל ניסים דוקא הרגיש שהיא קצת נבהלה אבל מנסה להסתיר ממנו.

אז כדי להרגיע את עצמם הלכו שניהם מהרופא ברגל לרחוב הראשי של רחובות ושם בחנות מיוחדת של גלידה שכבר הכיר ניסים מקודם, אמא קנתה לשניהם גלידה בגביע של וופל עם ציפוי של שוקולד נוזלי שהמוכר טבל בו את הגלידה והרוטב החם מתקשה על הגלידה הקרה, דבר שאין להם בעיר שלנו.

כך ישבו להם בגינה ניסים ואמא על ספסל מאבן מתחת לעץ גדול ועתיק מאד, אמא שלו ציינה, וליקקו את הגלידה עד שהגיעה השעה של האוטובוס הביתה, כי אמא של ניסים אמרה שבמילא הוא מקיא וחבל על הכסף של המונית, והם הלכו ל״תחנה המרכזית״ של רחובות ועלו על האוטובוס הביתה וניסים ישב ליד החלון, אבל בפעם הזאת הוא דוקא לא הקיא בכלל אפילו שאכל את כל הגלידה עם ציפוי השוקולד וגם את הוופל.

בחורף אחרי שהיה לניסים יום הולדת 8 נסעו אמא וניסים לתל אביב לעשות את הניתוח.

זה היה בית חולים קטן עם ריח חזק של תרופות וחומרי חיטוי.

הכניסו אותם לחדר עם עוד מיטות ואנשים, ושם ראה ניסים אבא ובן.

שניהם היו עם אפים חבושים בתחבושת לבנה ופלסטרים, והאבא סיפר לאמא של ניסים שהם עברו ניתוח ״קוסמטי״ לאף כי האפים שלהם היו גדולים מדי וזה קצת הצחיק את ניסים, ואז הוא נכנס לניתוח.

ניסים שכב על הגב ואחות בית החולים החזיקה לו מין רטייה עם חומר מסריח על האף והפה ולא הורידה ורופא נחמד אמר לו שהוא ילד חכם וביקש שיספור מאחת עד עשר וכשיגיע לעשר כבר יירדם ולא ירגיש כלום, וכך היה. נדמה היה לו שהגיע עד שבע.

כשהתעורר ניסים אמא היתה לצידו. הוא שכב על הבטן במיטת בית החולים ורצה להקיא ואמא שלו החזיקה מין צלחת שנקראה ״כליה״ ממתכת ומה שהקיא היה גושים של דם. אחר כך אמא יצאה לקנות לו גלידה כי זה מה שהמליצו הרופאים והאחיות כדי שהיא תקרר לו את המקום של הניתוח.

ניסים אכל קצת מהגלידה וכשהתחיל לדבר עם אמא שמע פתאום שהקול שלו השתנה והתעבה ולא היה לו יותר אותו קול כמו לפני כן, אלא אחר ושונה.

האבא והבן עם האפים החבושים באו להסתכל עליו ואמא ישנה בלילה על כורסא לידו.

אחרי שנים רבות כשתהיה לו כבר משפחה משלו ואפילו מכונית משלו יזכור ניסים תמיד את המראה הזה של אמא שלו ישנה לידו בבית החולים וכשיבוא לבקר אותה פעמיים בשבוע בבית החולים הסיעודי שם היא תשב בכסא גלגלים ותסרב לאכול או לעשות תרגילי התעמלות עם כדור בפיזיותרפיה, הוא יזכיר לה שהיא אמא טובה ושהוא אוהב אותה, והיא תסכים לאכול מידו כמה כפות מרק למרות שלא תמיד תדע מי הוא.