“״למה שלא יקברו אותו בישראל?״ אני עוד פעם שואל את איגי. ״כי אינגה רוצה בקופנהגן.״ ״ומה עם ההורים שלו? הם בטח היו רוצים שהוא ייקבר בישראל.״ ״נכון. אבל הם לא קובעים.״ ״זה קצת עצוב, לא?״ ״מה עצוב בזה?״ ״אני לא יודע. הוא בכל זאת נולד בישראל.״ ״אני לא מבין מה אתה רוצה.״ ״אני רק אומר שזה מוזר. הבן אדם גדל כאן, ההורים שלו חיים כאן. אח שלו מת בישראל. הסבים והסבתות שלו בנו את המדינה. מה הקשר שלו לקופנהגן?״ ״מה הקשר? אשתו נולדה שם, מה אתה לא מבין?״ ״אני מבין שאשתו דנית, אני רק לא מבין למה מישהו רוצה להיקבר כל כך רחוק.״ ״הוא כבר לא רוצה כלום.״ ״אתה חושב שכשהוא נולד בישראל, הוא חשב שיום אחד יקברו אותו בקופנהגן?״ ״אני גם לא חושב שהוא תיאר לעצמו שהוא ימות בפיגוע טרור מעל המרחב האווירי של שווייץ.״ ״זה בכל זאת עושה לי קצת עצוב. לחשוב עליו תקוע שם בקופנהגן. לבד.״ ״הוא לא יהיה לבד. מסביבו יהיו עוד אלפי דנים מתים.״ ״מה לו ולהם?״ ״כלום. כמו שבינו לבין כל הטמבלים שקבורים בבית העלמין ירקון אין שום קשר. אתה חייב להבין - הוא ייקבר בקופנהגן והוא יישאר בקופנהגן לנצח. הגופה שלו תירקב בקופנהגן. ואנחנו נוסעים לקופנהגן.״”