Status Updates From Исав

"... היא הרכינה את ראשה, סחטה את עטרת מחלפותיה, והמים ניגרו מהם כנחל. לאה לא הסתפרה מעודה. כשהיתה תינוקת פחדה מקולם המנקש של המספריים, כשהיתה ילדה פחדה מידיו הממשמשות של הספר, כשהיתה נערה פחדה מן השינוי, וכנעשתה עלמה כבר היה שערה ארוך מכל הצמות שבכפר וגזירתו נראתה לה ככריתת איבר מגופה. פעם אמרה לי שאם תסתפר תחוש כאבים ודם יזל משערה החתוך..."

"... לתמהים על הסגנון יאמר כאן כי ביחסיהם של פלובר וירושלים היה, אכן, איזה ניבול. הסופר הדגול אף טרח לציין שפלט נפיחה ברגע שנכנס לראשונה אל העיר, וזו, בחושי הגמול המלוטשים שלה, השיבה לו במנה יפה של עגבת דרך אותם אחוריים ממש, וגם הדברים האלה ידועים והנפש היפה תיטיב להבינם גם בלא להתעמק בפרטים ..."

"... הרי הכאב הוא עיבוד של תחושה ולא התחושה עצמה, והעיבוד הוא בראש ובראשונה עניין של אישיות, של נסיבות ושל ערכים. יש מי שצועק מדקירה של סיכה, ויש מי שלא מוציא הגה גם על אופן העינויים, יש נשים שצורחות בלידה ויש נשים שרק גונחות". "אני הכרתי מישהי שצרחה כבר בהפרייה," אמרתי לו...

"... את הידיים השקיעו בבטון ביום שיצקו בו רצפה חדשה למאפייה. הכל הופתעו שיעקב הטביע בבטון דווקא את ידו הפצועה, קטועת הזרת, כי בדרך כלל הוא נוהג להסתיר אותה בכיס מכנסיו, והיום אין זו זוב פעולה מכוונת, אלא הרגל שקנתה לה היד, להיסתר כערצב מאור השמש ומעין הזולת ..."

"... הצבוע והנחש ראו את צעדיו, הריחו את זיעתו, זיעת האוהבים המתוקה, סרו מדרכו והניחו לו ללכת. הקידה, הצבר והצלף אספו את קוציהם מפני עורו. פלאים שעבדו בשדות התבוננו בעיניו, השקוהו מים, האכילוהו שמן וגבינה, זיתים ובצלים, עוללות ולחם, ועקבו אחריו במבטם בשעה שקם, הודה להם, והתרחק אל אופק אהבתו ..."