Status Updates From Robots e imperio

״הקשב לי. הגיעה שעתך לקחת עליי את הנטל שלי. כבר הכנתי אותך לאבחנה נפשית. אינך צריך אלא להקשיב לאפיקים האחרונים כשאטביע אותם במוחך. הקשב –״

והוא דיבר – ברציפות אך בקול הולך ורפה – בשפה ובסמלים שדאניל יכול לחוש בתוכו. בעוד דאניל מקשיב, הרגיש כיצד אפיקי מוחו משתנים ומסתדרים במערך חדש. וכשסיים ג׳יסקארד, הרגיש פתאום את הגרגור הקר של נפשו של מנדאמוס במוחו, את פעימותיו הלא־אחידות של אמאדירו, את החוט המתכתי הדק של ג׳יסקארד.

״הקשב לי. הגיעה שעתך לקחת עליי את הנטל שלי. כבר הכנתי אותך לאבחנה נפשית. אינך צריך אלא להקשיב לאפיקים האחרונים כשאטביע אותם במוחך. הקשב –״

והוא דיבר – ברציפות אך בקול הולך ורפה – בשפה ובסמלים שדאניל יכול לחוש בתוכו. בעוד דאניל מקשיב, הרגיש כיצד אפיקי מוחו משתנים ומסתדרים במערך חדש. וכשסיים ג׳יסקארד, הרגיש פתאום את הגרגור הקר של נפשו של מנדאמוס במוחו, את פעימותיו הלא־אחידות של אמאדירו, את החוט המתכתי הדק של ג׳יסקארד.

חייב לחלוף זמן מספיק, על מנת שכדור־הארץ ישכח את התקרית הזאת ולא יקשר אותה עם ההגברה ההדרגתית ברדיואקטיביות. חייבים לחלוף עשרה עשורים לכל הפחות, אולי 15, אם לא 20.״
הוא פנה מעל אמאדירו וניגש לבדוק את מכשיריו ולהקים קשר עם הממסרים מספר שש ועשר, שפעילותם לא הניחה את דעתו. אמאדירו שלח אחריו מבט מעורב של בוז וסלידה עמוקה ומלמל לעצמו, ״כן, אבל לי אין עוד עשרים עשורים, או חמישה־עשר, או אולי אפילו עשרה. לך יש – אבל לי אין.״

״כיצד יכולים להתקיים בעת ובעונה אחת הפחד מפני אובדן מחמת מוות והבטחון בהצלחה?״

״מה הרגשת, איפוא, כשדהרת כך לקראת מותך המפואר? התרוממות רוח? – גררת עמך את כל אנשי־הצוות שלך לאותו מוות.״