Lev Sheinberg’s Reviews > חינוך לעצמאות מחשבתית > Status Update

אני מבין מה הוא אומר, והרצון הזה ״לחזור לעבר״ המלנכוליות הזו שהבנתי בטיול שלי שאני כל כך לא רוצה אותה. לא רוצה לחזור לאמא, לא רוצה לחזור לגל וגם לא רואה בזה אקט מוסרי ״לחזור למקום מממנו באתי״. להמשיך לרכוש השכלה, להתגבר על החרדה והפחד. להבין איפה היה המקום שלי בשוק העבודה, אילו מודלים אסתטיים שירתתי ולמה סבלתי וחיפשתי אישור. היום העבודה תיהיה עבורי אמצעי לחיות את החיים. והיא אינה חייבת להיות בתחום מסויים. כרגע אני רואה את זה במטבח כי אני אוהב את המטבח. אני אוהב את השקט ואת הלחץ. אני אוהב את השירות. עליי לבחור ספציפית מה אני עושה בתוך זה- לא תמיד זה מתאפשר. כמו שהוא אמר, אל נא לי להלקות את עצמי שאני מבאר שבע- אבל לעשות רומנטיזציה לדבר הזה, להישאר שם? נו באמת לב. אתה יכול יותר מזה. תחסוך כסף, תתפרנס, ותמשיך בהשכלה שלך על האדם.

מעניין לשבת בבית קפה שנראה פלסטיני ולקרוא בעברית. אם אני מרגיש מאויים, זה רק כי אני מזדהה יתר על המידה עם מדינה. אבל יש לי מה לומר. וכל הזמן הזה שתקתי.

המילה הכתובה: היא אונסת אותך. היא אונסת כי התכלית של המחשבה והתכלית של הביטוי המילולי הוא הזמניות.

אם כך, הזרות הזו שאני עצמי מרגיש כלפי המשפחה שלי. כלפי אמא שלי בעיקר. היא מובנת. אני לא מכיר אותה, כך גם אני לא מכיר את שמי: אם גדלתי במקום בו בני אדם לא ידעו להגות את שמי- מובן מדוע ילד קטן עצמו לא יכול להתחבר לדבר הזה. אני לא מתחרט על השינוי. אני אוהב אותו. אני אוהב את לב. את ולדיסלב הקטן אני אוהב גם כן.