Noam > Recent Status Updates

'לִיָמִים לֹא תִּשְׁכַּח אֶת עָצְמַת הָאֵימָה,
אֶת תְּחוּשַׁת הָאָבְדָן שֶׁנּוֹצְרָה, אֶת תְּחוּשַׁת
הַבְּדִידוּת, הַקָּלוֹן, הָעֶלְבּוֹן, הָאַשְׁמָה,
לֹא נִשְׁאַר לָהּ מִקְלָט, לֹא הָיָה לָהּ מִפְלָט
לִמְנוּסה. לְיָמִים נִזְכְּרָה: הָעוֹלָם
בְּחוֹלוֹן הִתְרוֹקֵן וְכִמְעַט נֶעֱלַם.'
ע.357

'הִיא נִבְהֶלֶת: אָבִיהָ הִגִּיעַ דַּרְכָּהּ!
"דִּי, תַּפְסִיקִי עִם זֶה," כָּךְ אוֹמֶרֶת הָגָר
לְעַצְמָהּ בָּרְאִי, "תַּרְגְעִי, הוּא לֹא כָּאן!
הוּא אֵינֶנּוּ, אֵינֶנּוּ, אֵינֶנּוּ, נִגְמַר!
כְּבָר נִצַחְתָּ, כְּבָר בָּרַחְתָּ. כְּבָר הֵבַנְתְּ אֵיךְ אֶפְשָׁר
לְחַלֵּץ אֶת עַצְמֵךְ, אַתְּ הֲרֵי רְחוֹקָה
מִיָּדָיו הָרָעוֹת! אַתְּ אִשָּׁה נְחוּשָׁה!
תִּזְכְּרִי אֵיךְ הִצְלַחְתָּ: אַתְּ כָּל כָּךְ חֲזָקָה!"'
ע.298

'הִיא זוֹכֶרֶת: אָסוּר שֶׁאַחֵר יִזְדַּחֵל
לְתוֹכָהּ, אַף אֶחָד לֹא רַשַׁאי לְגַלּוֹת
אֶת פְּנִימָהּ, מְסְכָּן וּמַפְחִיד שֶׁאַחֵר
יִתְבּוֹנֵן עַל תָּכְנָן שֶׁל אוֹתָן מְחִלּוֹת.'
ע.129

'אֵין מִמִּי לְבַקֵּשׁ, אֵין שׁוּם טַעַם, הֲרֵי
כְּבָר אָמַרְנוּ: הַחֹשֶׁךְ אִלֵּם וּמָלֵא
מִפְלָצוֹת בְּלִי פִּיּוֹת, שֶׁיּוֹדְעוֹת מָה קוֹרֶה;
וְהַחֹשֶׁךְ הַזֶּה לִפְעָמִים גַּם כּוֹלֵא
אֶת מַהוּת קִיּוּמָהּ, אֶת נַפְשָׁהּ, וְצִלּו
מִתְעַרְבֵּב בִּשְׁנָתָהּ שֶׁאֵינֶנָּה מִפְלָט,
בַּבְּקָרִים הִיא רוֹאֶה אֶת גּוּפָהּ וְאֶת מְלוֹא
הָאָסוֹן שֶׁקָּרָה, אַךְ אֵינֶנּוּ נִקְלָט.'
ע.53

הָרִאשׁוֹן שֶׁהִבְחִין בָּהּ הוּא שְׁלוֹמִי, אֲבָל'
הוּא הָיָה מְשְׁכְנָע שֶׁאֵינָהּ אֲמִתִּית,
וְנָזַף בְּעַצְמוֹ שֶׁיַּפְסִיק, כִּי חֲבָל
לְעַנּוֹת אֶת נַפְשׁוֹ בְּפַנְטַזְיָה פִּרְאִית.' ע.19

'...קראתי את פרי עמלי מחמש שנים כמו מעיניו של זר. גללתי מעלה ומעלה, והן, שורות שורות, אלפי מילים, טיפסו והתפתלו מפסקה לפסקה, סדורות ומגוהצות, אלפי מילים שפוכות, רועדות, חסרות תקנה. מתישהו, בפיק ברכיים, קמתי להדליק את האור. הלכתי לשירותים, וכשחזרתי והתיישבתי מול המסך ידעתי רק דבר אחד – ידיעה חותכת, נוראה, כאילו הכה אותי ברק מן השמיים אסור שאף אחד יראה את זה.' ע.73

'ונראה שמאותה שנה הלך ונמחק המערב בראשון לציון, ובדומה לכך היה אפשר להרגיש שהסתלקה האמת מן הארץ. או אולי היא מעולם לא היתה כאן, כי לפי מה שמייחסים לבעל-שם-טוב, האמת מצויה תמיד בגלות, היא חייבת לשוטט.' ע.148

'והיתה יכולה שָׂרִי להמשיך להקשיב לאשה הדתייה ולהאמין לה. משום שלכמה רגעים ביקשה לדעת כיצד בראה עליזה אליהו בדרך המלים הנשפכות ובשפת הגוף המצומק שלה את עולמה הצודק לדעתה ואת מחשבתה הסבוכה. שָׂרִי עקבה אחרי עליזה שלא נחה; רצועת התיק הסגול נדדה בין כתף ימין לכתף שמאל, נעליה השחורות דרכו ללא הפסק במקומן.' ע.65

'אדל. שערה ארוך ומתולתל, חום־שָׁטֶני. פנים חלקות שיש בהן מבע ואופי זכריים, בָּנִיים במקצת, אדישים או קבועים, לא מתרגשים, פנים של בעלות על ההוויה. אבל הפנים האלה לא הופכות את אדל לטום-בוי. הגוף שלה בפירוש גוף של בת, רזה ועדין. מותניה צרים. רגליה דקיקות, מסתמנות במכנסי הג'ינס הצמודים הצבעוניים - ירוקים, ורודים או אדומים. והסקייטבורד שלה, שיש לו גלגלי פלסטיק כחולים.' ע.49

'הטיב הזערורי לא נלכד ולא התלכד בשכונת השרון הירוק המצוחצחת שנפרשה מול שָׁרִי. הנשימה הארוכה המזדמנת התעכבה ולא באה אליה. החמצן עמד קצר ונכנס רק טיפין אל צינור הגרון. היא השתעלה, אך לא נחנקה. היה ולא היה לה כוח, ושניהם - היש והאין - לא ויתרו זה לזה, ומיד חזרה והתפרצה אצל שָׂרִי התחושה הגועלית, ורגע אחר־כך דקר אותה ההרהור המלוכלך: זה מגיע להם.' ע.8

'ביום ההוא התחיל הבית שלנו לדבר, ואנחנו היינו שם, שנינו. לא יכולנו להסתיר זה מזה ששמענו את התקרה מתאמצת להבדיל את עצמה מהרצפה. מאז אותו יום חדלנו להיות שניים.' ע.142

'שום דבר מיוחד, אנחנו מרגיעים את עצמנו. רק הטון הסמכותי של קרייניות החדשות, בערבוביה, בטלוויזיות של השכנים. תכף נדליק גם את שלנו ונירגע מולה. אבל הנה זה שוב, מעל לכל ספק - מתלה המעילים. המתלה נאנק ואנחנו שמענו אותו.' ע.77

'אולי כדאי להתאמן שוב על השיחה של מחר, עם אלישבע, פקידת הסעד המחליפה? העייפות מכריעה אותנו וראשינו נשמטים אל שולחן האוכל. כל־כך מתיש לשמור על הכעס טרי.' ע.26

'דלי מלא קצף ומים חמים הוטח ברצפה, ותכולתו נשפכה בשני זרמים האחד הולך ופושט במטבח, והאחר גולש בהיסוס אל מתחת למשטח העץ של שולחן האוכל עד שנעצר ונסוג מעט, כאילו איבד את המניע או את הכיוון. "כמה מרץ וחומר מושקעים בזאת, ואין לה תקנה", רטנה התקרה, "קשה להבין איך היא מצליחה להתלכלך כל־כך".' ע.9

'Graeber and Wengrow: "When it came to questions of personal freedom, the equality of men and women, sexual mores or popular sovereignty - or even, for that matter, theories of depth psychology - indigenous American attitudes are likely to be far closer to the reader's own than seventeenth-century European ones."' p.117

'You could not live for more than a few minutes without taking a breath, and the oxygen your lungs extract from the air you breathe is there because blue-green algae emitted it through photosynthesis all those billions of years ago, and plants continue to make our earth inhabitable by sequestering carbon and emitting oxygen.' p.78

'Donald Trump's slogan, "Make America Great Again," I always thought of as code for "Make America 1958 (or perhaps 1858) Again." Like all fascism, it promises to restore a lost majesty, a lost hierarchy [...]. Fascism claims the past, or a fantasy version of it, as paradise while it tries to strangle the future and insists that order only comes through repression and the reinstatement of inequalities.' p.16

'Our world has changed more than almost anyone imagined, in ways both wonderful and terrible, often in ways no one anticipated, and the sheer profundity of change in the past guarantees that this change will continue, that stability is not an option, but participating in directing change might be, if we recognize it.' p.5

'Katurian: I've written, what, 400 stories, and maybe 10 or 20 have children in?
Tupolski: Have murdered children in.
Katurian: So, what, this is about stories with murdered children in? Do you think I'm trying to say, 'Go out and murder children'?
Tupolski: I'm not saying you're trying to say 'Go out and murder children.' (Pause.) Are you trying to say, 'Go out and murder children'?' p.15

'I had been brought up to behave as though I did not consider myself anyone special and yet secretly to have a very high opinion of what I was. Under no circumstances would it have occurred to me to put myself on the same level as Jews.' p.86

'I have no hat, my hair is tousled by the wind. Smooth as a seal, my dachshund Max sits at my feet, worshipfully gazing up at me. He is my sole playmate and buddy, my friend, my comforter, in whom I find if not instant understanding then certainly unconditional love and unreserved approval of anything I do.' p.3

'I am thinking, as I write these words, about a great oak tree that stands in the woods behind the house in which I sit. A remarkable number of birds inhabit it, and I commit this thought to the typewriter. The thought has now left my inner being and become manifest on the sheet of paper in front of me, though I myself remain here: no part of me any longer exists in it.' p.629-630

'My knees were wet, and soil stuck to them.
And in the mud on the bank were prints. Footprints at first, then the indentations made by a pair of knees.
Were they mine?
They had to be. There was no one else here.
Did I live here?
In the forest?
Or was I just out?
Who was I, anyway?
Didn't I know?
'Hello, my name's...' I said in the hope a name would come. But it didn't.' p.584

''Who's this?' the doctor then said, nodding at me.
Tove looked at me.
'I don't know,' she said.
He put down his pen and leaned forward slightly, his elbows resting on the desk.
'think it'd be best for you to stay here until you get better, Tove.'
'Are you sure about that?' said Tove.' p.535

''Have you looked outside?' I said. 'On the terrace? There are thousands of ladybirds out there.'
He turned and walked towards the door at the other end of the room.
'Good Lord,' he said. 'That's amazing!'
'I get an end-of-the-world sort of feeling.' I said.' p.483

'Could a person live without a name? I wondered at once.
Without identity?
Could a person exist without being connected to anything?
Unbound to any past or history, family or society?
Could a person simply be a human being on earth, who could go wher ever they wished without interpreting what they saw in terms of any kind of system, but thinking quite freely?' p.406

'You must be impatient,' a voice said behind me.
What?
I spun round. It was the guy who'd been staring at me. I'd thought he was somewhere in his twenties, only now I could see he was forty at least, if not fifty.
'Are you talking to me?' I said.
All he did was smile. He didn't look drunk at all. So what did he want? Was he a homo, or what?
"Yes,' he said. "There's no one else here.' p.351

'As the road swung north, the star was above us in the sky.
It was beautiful.
As beautiful as death was beautiful.
'We haven't talked about the new star,' I said. 'It's a bit weird.'
'Maybe,' he said. 'But you've got other things to think about.'
'Yes,' I said.
There was a silence.' p.299

'He was sitting with his back to the door in that big ergonomic office chair of his, in the same grey shorts and black T-shirt he'd had on all week.
'Everything all right, love?' I said.
He swivelled halfway round in the chair and looked up at me.
He was different, I could tell straight away. It was written all over him.
'Yes,' he said, and smiled. 'Now it is.'
Had something happened? What had happened?' p.257-8

'At the same moment, I noticed one of the city's writers coming along with a trail of youngsters after him. Students from the writing academy, no doubt.
As they passed our table, he lifted an index finger to his forehead in a kind of salute.
'Lindland,' he said.
He managed to make my name sound almost like an insult, and I straight-faced him.' p.228-229